רות דובנוב ז"ל

אמא שלי הייתה אישה טובת לב ומלאת הומור.
מפליא איך אישה שגדלה עם כל כך מעט, בעוני ובמחסור נתנה תמיד כל כך הרבה. מפליא איך למרות כל הקשיים שעברה מילאה את חייה ואת סביבתה בהומור, בצחוק ובאהבה לכל כך הרבה אנשים.
אמא הייתה מוקפת באנשים מכל הגילאים. תמיד הבית היה מלא מקטן ועד בוגר.
החברים שלי תמיד הגיעו אלינו, השכנים עם ילדיהם- היו אצלנו. קבוצת הכדורגל של בלפוריה התכנסה תמיד בשני החדרים הקטנים שלנו, ובימי ראשון חבלי הכביסה היו מלאים במדי השחקנים שאמא דאגה להם. כשהתבגרה, אימצה תמיד את ילדי השכנים שהפכו לנכדיה. ובזקנתה, כשצעדה יום יום ברחובות אבן יהודה, אימצה את ילדי השכונה ותגמלה אותם בשוקולד מידי יום שישי. ומי עוד זכה באורחים מכיתה ד' שבאים לבקרו בדיור המוגן, או בנער מכיתה ט' שמחכה לו עם גיטרה ומנגן לו שיר על המדרכה כשהוא מחכה להסעה לבית הספר? רק סבתא רות.
וכל זאת, ואף הרבה יותר, הופנה אלינו. המשפחה שלה. תודה על שזכינו להיות ילדיך.
- יפתח

--

סבתא רות יקרה שלנו,
אני בטוחה שאת איפשהו פה מתבוננת במבט כחול ומופתע בכל האנשים פה ושואלת:
"כל האנשים האלה באו בשבילי?! בשביל רות'לה הקטנה?!"
כמה פעמים שמעתי ממך את הפליאה הזו על כל מחוות אהבה והערכה שהביעו
כלפייך. והיית באמת אהובה ומוערכת, מאד, בכל מקום בחייך הבוגרים, אבל כולנו
מכירים בעל פה את סיפורייך על הילדות של רות'לה הקטנה. אותם זיכרונות שחרטו
בך חסכים, געגועים לאבא שלא הכרת, קשיים שאנחנו לעולם לא נבין באמת. חוויות
שמסבירות מדוע אישה עצמאית וחזקה כמוך ממשיכה להתפלא על הישגיה ואוהביה.
... שום דבר לא היה מובן מאליו עבורך, גם בגיל 80 וגם בגיל 90 וגם ב 97-
אני מקווה שידעת בליבך כמה כוח טמון בך סבתא. אנחנו יודעות.
רותל'ה הקטנה וגם רות שאנחנו הכרנו, בחרה שוב ושוב לחייך אל העולם, בחרה
בצחוק, בתקווה, באהבת חינם ובחמלה אין קץ. בחירות שכאלו מצריכות כוח גדול, אור
גדול, מבפנים, שחלקת עם כולנו.
תודה לך סבתא על כל האור שהפצת בעולם, אישה מיוחדת שכמותך.
תודה על האופטימיות הנצחית, תפזרי לנו קצת ממנה מידי פעם. זה כל כך חשוב.
כמה נתגעגע. מסרי חיבוק גדול לסבא.

--

סבתא רות
סבתא שלי למדה אותי על ההסתכלות החיובית, על ההסתכלות לעתיד ועל הנתינה.
אני אדם של בתים, אני יודעת מה זה להקשר אל בית.
סבתא שלי, בניגוד לרב הני האדם, ממש פינתה עבורי את ביתה ונתנה לי שיעורבנתינה אינסופית ובאושר הגדול שהיא מביאה איתה.
היא נפרדה מביתה ברגע, מרצונה וביוזמתה ואמרה לי ולחנוך, בהיותינו מצפים ללידה של מיקה: "בואו, קחו את הבית שלי"
שנים אחרי שיפצנו והפכנו את הבית לשלנו וסבתא הגיעה אחרי השיפוץ- כמה פחדתי שתתעצב מאובדן הבית... וסבתא, כמו האישה המיוחדת שהיא, חייכה חיוך גדול ודאגה להבהיר לנו שהדמעות הן דמעות של אושר, על העתיד לבוא, על הבנות שלנו, הנינות שלה, על הבית היפה שעשינו ועל התזכורות המפוזרות בו לחייו הקודמים.
סבתא שלי- נתת לי את הלב, את הבסיס לבניית המשפחה שלי, ועשית את זה באצילות כזו כמו שאת ובאופטימיות אין סופית וראיית הטוב.
כשהייתי אצלך לפני שנים עם מיקה הקטנטונת, התגלגל כדור קטן אל רגלייך ואת, בלי לחשוב, בגילך שכבר אז היה מופלג, התכופפת להרים את הכדור.
אמרתי לך בבהלה: "סבתא, אל תתכופפי! אני ארים!", ואת, כמו מי שתמיד מסתכלת על חצי הכוס המלאה, התכופפת ואמרת לי: "אלה, להתכופף אני עוד יכולה" ובמאמץ הוספת: "להתרומם קשה לי! "
כזאת היית- תמיד עושה, תמיד נלחמת.
אני אוהבת אותך סבתא שלי
סבתא של דייסת סולת ועוגיות ושטרודלים וקניידלעך בצורות משונות, וסיפורים, מלא מלא סיפורים, וגם כאב, והמון המון אופטימיות ומאור עיניים.
תודה
אלה

--

אני בקליפורניה, וסבתא שלי, המהממת שלי האהובה שלי נפטרה . באופן לא מפתיע בתאריך של יום הולדתה העברי.
בת 98.
כלכך הרבה קורה בעולם כרגע, ובישראל, אני משערת שאישה כזאת שמגיעה לגיל כזה זה באמת ברכה. לה, למשפחה כולה ולי. ועם זאת רגשות של אבל, פרידה וים של זכרונות מביאים גם רגעים של עצב.
אני אוהבת את סבתא שלי מעבר למה שאפשר להסביר בכתיבת מילים.
היא היתה בשבילי בהרבה רגעים בחיים שלי הבן אדם המכריע שמרשה לי להיות מי שאני ואוהב אותי כמי שמייצג את הרעיון הנעלה הזה, שאהבה זה הדבר היחיד שאמיתי בחיים האלו.
אז כתבתי עליה קצת, שיהיה לתזכורת.
סבתא רות.
הסבתא הכי טובה בעולם. מעוררת השראה. האישה שלימדה אותי מהי אהבה. העיניים היפות שלה, והמבט האוהב שלה ילוו אותי ויעודדו אותי עד סוף ימי.
הסבתא שלי היתה מספרת סיפורים. מגילאים צעירים היא ספרה לי סיפורים מדהימים על החיים שלה. עם פרטים מעמיקים, בעיניים נוצצות, היא היתה מתרגשת עם הסיפור שוב ושוב כל פעם מחדש.
מילדות עד בגרות שמעתי את הסיפורים שלא היו מביישים אף סרט הוליוודי. ולשמחתי הילדים שלי גם שמעו ויודעים פרטים רבים וסיפורים לא מעטים. זכינו.
סיפורים על הילדות הקשה בבית היתומים בחיפה, ובבית משפחת זוסמן לאחר שהאב נפטר, בבלפוריה, עם עוני ורעב, דרך המשך החיים עם משפחת דובנוב, ועל סבתא שרה, אמא שלה, והאחים האהובים שלה.
על שנולדה בבלפוריה, כחודש לאחר שאביה נפטר, הגעגועים לאימהּ, והקשר המיוחד שהיה לה עם בני משפחתה, בעיקר עם נחומ׳לה (הלב שלה) אביבה ותקווה. כמה אהבה יש בסבתא שלי.
גם סיפורי אימהוּת לאמא שלי ויפתח האהובים עליה מכל.
ומה קרה בדיוק ברגע שנודע לה שאלעד נולד (הנכד הראשון), והאהבה האין סופית ללילך, לאלה ואורי. ולנינים האהובים. הכל מלווה בסיפורים. כמה כולם יפים, חכמים וטובים במיוחד. כל אחד והתכונות הבולטות שלו, מובלטות ביופי ובאהבה אין סופית דרך העיניים של סבתא רות.
היא ליוותה אותי בכל כך הרבה שלבים של חיי.
אני זוכרת את עצמי כילדה ממש צעירה, מחכה לסבא וסבתא שלי בשער של הקיבוץ משעה מוקדמת בבוקר של יום שבת, כי אני יודעת שהם אמורים להגיע.
והם מגיעים עם אוטו מלא כל טוב, וממלאים את הבית באהבה. סבתא שלי מקפידה להביא לכל אחד מאיתנו בדיוק את מה שהוא אוהב.
וזכרון של לישון בבני דרור בערב פסח ולקום בבוקר עם מתנה מאליהו הנביא מתחת לכרית.
וגם זכרונות שאני בת 20+, ושוכבת חולה בחדר הקטן בבית בבני דרור, כשהיא מטפלת בי 24/7.
הזכרונות של לבוא לבקר עם אוריאל ואנה הקטנטנים לבני דרור כמעט כל שבת, ולראות את סבא וסבתא שלי נמסים מכל מילה, מכל הבעת פנים של הילדים.
ולצאת איתה עם אוריאל ואנה להאכיל את החתולים בחוץ. מה שאהבתי לעשות איתה עוד מילדות.
ואז כשהגיע הזמן ללכת הביתה, היא נכנסת למזווה ומביאה מכל טוב. שקיות קופסאות, רק למלא את האוטו, רק שאקח. ולא מוותרת.
והשטרודל. אוי השטרודל. אין כזה, וכנראה לא יהיה. אכלתי והערכתי כל ביס.
ובשיחות הטלפון השבועיות היינו מדברות על כלכך הרבה נושאים. תמיד שואלת מתעניינת. מבקשת שאנוח ולא אתאמץ יותר מדי. כי ככה זאת הסבתא שלי.
והיא היתה שואלת:
״נועה, שמעת מה מרים בנימיני אמרה השבוע על השוורים?״ היא היתה מקשיבה למרים בנימיני בימי שישי בבוקר ברשת ב׳, ומוודאה שאני מעודכנת, ואז גם מוסיפה ומספרת מה היא אמרה על העקרבים, האריות, הקשתים, הבתולות, הסרטנים. עם איזכור שמות בני המשפחה הרלוונטיים כמובן.
וכל חיבוק שהיא מחבקת אותי היא קוראת לי ״צווארל׳ה״, כי הצוואר שלי תמיד חם. כך היתה אומרת.
סבתא רות שלי, נשאה כאבים מהילדות שלה, ומה שריפא אותה היה לתת ולאהוב. שנים ארוכות אחרי שיצאה לגמלאות התנדבה בדוכן של הועד למען החייל בצומת כפר סבא, ושנים התנדבה בקפיטריה של בית חולים מאיר. אוהבת לתת, לשמח, לעזור.
טורחת וטורחת ולא רוצה להטריח אף אחד. תמיד רואה אותי, תמיד דואגת לי. והיא תמיד אומרת שהיא מסתדרת. טוב לה, יש לה חיים טובים, יש לה את כל מה שהיא רוצה. כך היא תמיד היתה ואמרה.
אחרי שעברה לאבן יהודה לבית האבות, התיידדה עם ילדי השכונה בהליכות הבוקר שלה, וחילקה להם שוקולדים ושי לחגים.
רק כדי לשמח. כדי שכולם ירגישו אהבה.
יש כל-כך הרבה זכרונות, של יופי, של שמחה, של אהבה.
סבתא אהובה שלי.
אני מתגעגעת אלייך. תודה על כל מה שעשית, נתת, והיית לי ולילדיי.
אני גאה להגיד שאת תמיד איתי.
את בליבי והוויתי. זכיתי שהיית הסבתא שלי, תודה על שלימדת אותי על החיים ועל אלכימאות של אהבה. תודה 💖

--

סבתא רות האהובה שלנו נפטרה לפני ארבעה ימים, בדיוק ביום הולדתה העברי ה-98.
לזכרה נאחל לכם ולנו שנה בדמותה- מלאה בתקווה, צחוק, חמלה, טוב לב ואופטימיות נצחית.
ניצוץ בעיניים ואהבה בלב.
כזו היא הייתה ועוד הרבה יותר.
שנה טובה, באמת, עם הגשמת משאלות ליבנו ובשורות של איחוד משפחות ושיבת כל החטופים והחיילים בשלום. 💛

--

הייתה איזו תעודת הוקרה שהילדים של אבן יהודה הביאו לה, לגני שרונים, שזה הדיור המוגן שהיא הייתה בו,
נתנו לה תעודת הוקרה מאת הילדים ממשמרות הבטיחות, משמרות הזהב. אלה שעוצרים את התנועה כשהילדים חוצים את מעבר החצייה לכיוון בית הספר והשכונה. אלה גם הילדים שקיבלו שוקולדים.
זה בדיוק מה שרואים. הנה זה, אלה הילדים שקיבלו את השוקולד, כי מישהו הרי היה צריך להודות להם ולעודד אותם להמשיך בפעילות. אז הם באו אליה יום אחד, כולל ההורים שלהם, ובלובי של בית האבות שם עשו לה חגיגה שלמה, ועם בלונים ותעודת הוקרה כזאת שהילדים כתבו.
זה בערך הייתה רות.

--


אני מרגישה שזה סיפור שחייבים לשמוע. היה לי פה גן ילדים, גן משמש.
והגיע לנו ב-10 בבוקר בערך במסלול קבוע, סבתא רות מגיעה. הולכת ברגל, וכל הילדים נעמדים על הגדר וצועקים לה: "מה קוראים לך? מה שלומך? מה את עושה?איפה היית?" וסבתא עומדת איזה 10 דקות ומדברת עם הילדים. ילדים קטנים, בני שנה שנתיים.
היא הייתה עונה להם ומדברת איתם ומספרת להם. היא סיפרה להם מה שהיא עשתה באותו יום, אם היא היתה בקופת חולים...
ואני הייתי עומדת שם ומדברת איתה, וגם הגננות האחרות. וזה הפך להיות...
ואם סבתא רות לא הייתה עוברת, אז הם שואלים אותה מה שלומה, אם הכל בסדר ואיפה היא הייתה.
והיא פשוט כאילו נכנסה ללב בצורה שאני לא יכולה להסביר.
ואחרי כמה שנים אני מסתובבת ברחובות בני דרור, אני פוגשת אישה עם כלב, וכשאנחנו מקשקשות אז היא אומרת לי שהיא הנכדה של סבתא רות. ואני - זהו, פה נפלתי. ואז אנחנו חברות, אני ואלה. אבל זה סבתא רות המקורית מהדבר הזה.
אז גם הסיפור של משמרות הזהב זה כל כך מובן לי, החיבור שלה עם ילדים.
- אפרת

--

רות ואני עבדנו יחד,
בשנות ה-70 פה מתחת לבית הייתה סככת האריזה של משתלת בני דרור. השתילים עדיין לא היו בשקיות. השתילים היו גלויי שורש. ואנחנו כל בוקר, בעצם כל הימים, מתחילת האביב עד סוף הקיץ, עבדנו פה יחד. ניקינו, ארזנו והכנו אלפי שתילים מדי יום למשלוח. ככה שלמעשה היינו ימים שלמים יחד.
את כל הסיפורים שאתם סיפרתם בלוויה, על היתמות ועל בית היתומים ועל הילדות ועל כל הדברים האלה - כבר אז הכרתי ושמעתי. ככה זה היה כמה שנים, עד שהתחילה לעבוד בבית האריזה לפרחים ואני כבר הלכתי ללמוד.
הרבה שעות, הרבה שעות בילינו, גם אחר כך, עוד שנים רבות אחר כך.
כשהסבא כבר היה חולה והיה נופל בחצר, הייתה באה לקרוא לי להרים אותו, להכניס אותו הביתה. לא פעם ולא פעמיים. ככה שהיה לי איתם קשר לאורך שנים, קשר טוב מאוד, הכרנו טוב מאוד.
אין מה לעשות, החיים עושים את שלהם.
דרך אגב, באותם שנים היא גם לא ידעה מתי היא נולדה. היא לא ידעה אפילו את השנה, היא לא ידעה את התקופה. רק מאוחר יותר היא גילתה בעצם את תאריך הלידה שלה.
- זאב עשת

--

אני האחיינית של אסף. והילדות שלי, הכיף היה לבוא לרות ולאסף. לבקר אותם.
וכשהייתי בת חמש או שש אמרתי שאני רוצה להישאר לישון אצלם.
באותה תקופה גרנו ברמת גן. ונשארתי לישון פה בבני דרור. וכשהגיע הלילה ונשכבתי במיטה ואסף סיפר לי סיפור ורות ליטפה, ואז אני אומרת לרות: מתי יוצא האוטובוס לרמת גן? שזה היה בערך ב-10 בלילה. זה הפך להיות הבדיחה עליי, שאני מחכה לאוטובוס שיוצא לרמת גן.
עכשיו, עם רות הייתי מדברת, אפשר להגיד לפני כל חג - זה אם זה לאחל שנה טובה, חג שמח. היינו מדברות בטלפון, ותמיד זה היה שיחה כזאת חמה ומרגשת איתה, וכל כך לעניין וכל כך צלולה עד לפני כמה חודשים. נכון.
ותמיד תמיד בכל שיחה היא הייתה מזכירה לי: "רות, מתי יוצא האוטובוס לרמת גן?" זה היה כבר הסיפור שקשר אותי ואת רות. ותמיד תמיד כל כך חמה ומקסימה.

--

עוד לספר עליה. היא פשוט נכס למשפחת זוסמן. הילדה הקטנה שגדלה ממש ממש בחוסר כל, לאן היא הגיעה ולאיזו דוגמה היא שימשה לכולנו.
אז באמת תהיה זכרה ברוך, ושנשמע נמשיך לשמוע מהדור שהיא השאירה רק דברים טובים, וכמה זה נעים לשמוע את הנכדים ואת הילדים כך מדברים על אמא. כך צריך להיות. לא על כל אמא אפשר לדבר כך. זה בזכותה ועל מי היא הייתה.
תודה רבה. תודה רבה לך
- אורה שני

--

תמיד עם חיוך ומילה טובה, יהי זיכרה ברוך
- רוני פרידמן

--

רות דובנוב היקרה אישה מיוחדת טובת לב ובעלת חיוך ונועם יהי זכרה ברוך
-עופרה רייך

--

אישה מקסימה יהי זכרה ברוך.
ולמשפחתה שלא תדעו יותר צער.
-דליה כהנא

--

דור הנפילים! עם חיוך וחשיבה רעננה ואופטימית. היתה אישה מיוחדת. ת.נ.צ.ב.ה.
-מיכל גרינברג

--

רות היקרה נזכור אותך תמיד כאשה נעימת הליכות,מקסימה חברותית וחרוצה
אשה אצילה ,מקסימה וטובה נעימה נבונה ואהובה .חיבוק גדול לכל המשפחה
אוהבת ומסורה.
תנחומינו למשפחה
עצוב מאד.
משתתפת בצערכם
-אדווה

--

אישה נעימה וחרוצה שתמיד היתה מוכנה לעזור.
🌻תנחומים למשפחה.
-תמר גוזנר

--

משתתפים בצערכם,אשה מיוחדת עם סיפור חיים מיוחד 💔
-רבקה

--

כמה עצוב , אשה אהובה עם לב אחד גדול ,משתתפת בצערכם 💔 יהי זכרה ברוך
-אילנה

--

משתתפת בצער המשפחה, צופיה יפתח הנכדים והנינים , כמה עצוב . דור מיוחד שנעלם.. יהי זכרה ברוך.
-אפרת נול

--

ברוך דיין האמת אישה נעימה טובה עוזרת למי שצריך
-דוד אלמוג

--

אישה מקסימה נעימה מוכנה תמיד לעזור.יהי זכרה ברוך
-תמר שלמה

--

כמה עצוב , אשה אהובה עם לב אחד גדול , יהי זכרה ברוך
- אילנה

כמה עצוב. אישה נפלאה מיוחדת. חיבוק לכל המשפחה🖤
-תמר גרעיני

--

אשה מקסימה, נעימת הליכות חכמה ואהובה. זכרה לברכה. חיבוק לצופיה ויפתח הנכדים והנינים
-אירית זבולונוב

--

חיבוק למשפחת דובנוב האהובה.רותי אשה מיוחדת שכנה נהדרת כ"כ. אהבנו אותה מאוד .משתתפים בצערכם
-שרה מאור

--

משפחת דובנוב יקרה, חיבוק חם,אישה מקסימה נעימה ולבבית, חלק מנוף ילדותנו כאן בבני דרור, זכרה לברכה💐
-מיכל אברמוביץ

--

עצוב.אסף ורות ומישפחת דובנוב חלק מנוף ילדות של מושב בני דרור.תמיד תיזכר כאישה נעימה חכמה בעלת חוש הומור דני ואני מישתתפים בצער המישפחה יהי זיכרה ברוך🌹
-אורית הרצוג

--

אלה אהובה🤍 אני יודעת כמה רות היתה נוכחת בך.
זכית😌
חיבוק גדול🤍
-איריס אביב (הרשפט)

--

אלה יקרה מחבקת מרחוק. שלא תדעי עוד צער. ומשתתפת בצערכם
-שושי

--

אלה וכל המשפחה
חיבוק גדול 🩵
שלא תדעו עוד צער 😥
-סימור עמרם

--

אלה וכל המשפחה משתתפת בצערכם .
רות היתה אשה מיוחדת .
יהי זכרה ברוך
-שרה קינן

--

עצוב . יהי זכרה ברוך
- אמיר ליפשיץ