יצחק (איזי) אברהם ז"ל

מות אחי ז"ל
ניצוץ חלף עבר בזעם,
ובליבו פגע, כהלם חד,
וכברק זועף, ורעם,
חייו כבו כבו לעד.
דמותך איננו עוד ביננו, החיים לחוש, איך אנו מעכלים את מכאובינו
ואף לחוס על כל המבכים,
מרות אין סוף - - - אך רוחך עדיין
מרחפת בקרבנו.
לבך חדל לפעום לעולמים
והמומים הם פנינו.
חסרי אונים מלהושיע,
אל חסדך, אנו פונים,
לא במילים נביע, צערנו.
ברחשי לבנו, הדממה
אזלו כל הדמעות, בלחץ תפילתנו אלוה!
הם כלו כל התקוות!?
עוזר אברהם.

-

אם אי פעם יכתבו תולדות מושב "בני-דרור", וביחוד תולדות הפרדס כאחד הענפים המרכזיים, והגדול שבכל ענפי המשק - יירשם יצחק אברהם זייל, כאחד ממניחי היסוד, המסורים והמתמידים בעבודתם.
יצחק היה מן המעמיקים חקור ומאלה שאינם מקבלים מוסכמות. כל רעיון חדש שהיה בא לפניו, היה עובר תהליך של חקירה ובדיקה, וכל שינוי מוצע היה בודק לגופו.
הויכוחים היו קשים, אבל, לאחר שהשתכנע - היה לוקח על עצמו את הביצוע, ומבצע על הצד הטוב ביותר.
זכורני מישיבות המזכירות האחרונות, כאשר עמד לפגוע תוואי כביש השרות באחת מחלקות הפרדס - כיצד נלחם יצחק בנפשו ובגופו למען ביטול הגזירה. על עבודתו ומסירותו - עדים דומם אלפי העצים, המניבים כיום תוצאות עמלו ודאגותיו. הוא ניחן בסבלנות רבה, ועבודתו נעשתה בפנים טובות ומסבירות.
נסתלק מאיתנו חבר יקר, ואיש מקצוע משכמו ומעלה, יהי זכרו ברוך.
ד. לורברט.

-

אחי היקר,
לפתע פתאום קרסת נפלת ולבך נדם לעד.
הקיץ הקץ על תקופת חיים, שזורה בבנין המשפחה, המושב והחברה. דמותו של "איזי" נתגבשה בשלמותה בעודו ילד, דמותו לעתיד בה סיים את דרכו, כבר היתה מלבלבת לנגדנו בשחר נעוריו. הוא פיתח את דרכו המודעת בחיים באהבת הרעות והאדם - וכך סיים
את החיים בני 57 שנים.
כבן זקונים היית אהוב ביותר במשפחה, עוד בילדותך התבלטת בעצמאותך ובכח פנימי בלתי רגיל, הכל רצית לבצע במו ידיך, והתגברת על כאבים כאילו לא היו. אף פעם לא ידעתי אותך חולה, היית בין האריות שבחרוה, מדריך ומסביר בבהירות ובכח אמונה, שימשת דוגמא, למדת ולימדת.
בשנת 1935, ערב המאורעות, כשאתה בן 14 - באת לארץ, הספקת ללמוד כשנה אחת בבית הספר המקצועי בעכו, ובגלל המאורעות עברת לגור בקיבוצי, בו הכרת את עבודת החקלאות. טרם מלאו לך 16 שנה, החלטת
לצאת לעצמאות, בחרת בגוש תל-מונד, בו נקשרת לכל ימי חייך. החיים עצמם היוו את בית הספר הטוב ביותר שלך, כי ידעת ללמוד מהם, ולראיה: כל דבר בו נגעו ידיו - עלה יפה.
בגיל 20 התגייסת לבריגדה, עם סיום מלחמת העולם השניה, חזרת,
וביחד עם חבריך היית בין מיסדי המושב "בני דרורי. פה יצקת את ביתך והקמת משפחה וחברה לתפארת, בהם השקעת את כוחותיך ואת לבך.
היית פתוח ומוכן לעזור בכל עת, השתתפת בכל מלחמות ישראל, היית
מחונן בתכונה היקרה מכל: אהבת הזולת.
נתת את הכל ולא ביקשת לעצמך דבר, חדוות חיים היו לך ושמחת כשהזדמנת לתת משלך. וכאשר נתת - היה בדבר מקצת מאהבתך, ולכן כולם,
כולם אהבו אותך.
מסורת היא בידינו שבכל דור ודור קמים לנו ל"ו צדיקים, והם השרשרת הנצחית שאינה נפסקת לעולם.
- האם הוא לא נמנה על ל"ו הצדיקים הנסתרים?!
כשביקרת אצלי בשבת - כאילו באת להפרד ממני.
לא האמנתי, שאני, המבוגר במשפחה, אצטרך לבכות אותך ביחד עם כל המשפחה.
יצקת את עצמך בכל פעולותיך במושב, במוסדות ובמשפחה - במלט
אהבת האדם.
לעולם לא נשכחך.
שלום לעפרך, אחי היקר

דוד בן-אברהם.

-

על יצחק (איזי) זכרונות של משפחת ברדיצב.
במושב עין ורד אשר בגוש תל-מונד הכתה שורשים אחותו טובה עם צבי ברדיצב בעלה. ובשנים הראשונות של איזי בארץ היה הבית של אחותו ביתו. יצחק הגיע לארץ עם ההורים ב-1935, התגורר בחיפה ובסוף השנה חזרו ההורים לרומניה. יצחק בא לגור בקבוץ מעברות ואחר חצי שנה עבר לעין ורד.
בן 15 היה כשפורצים מאורעות 1936. לשכת עבודה לנוער טרם הוקמה בתל-מונד. הוא יצא לעבודה עם צבי בפרדס. בסתיו נתקבל לעבודה בבית האריזה ובוחר לו את העבודה הקשה של הרמת סלים עם פרי.
ב-1937 נאלץ לחזור לרומניה לעזרת הורים, אבל באותה שנה חזר לארץ. הפעם הפך לפועל בתל מונד וגר אצל קרובי משפחה - קמר - בחדר שכור יחד עם אחיו עוזר יבד"ל. עם הקריאה לגיוס לבריגדה שני האחים נענו לקריאה.
בסרפנד פגש את צבי אשר התגייס לחיל רגלי. איזי בחר בחיל החפרים. צבי ניסה להניאו מכך אבל הוא עמד
על שלו "אין לי סבלנות לצחצוח נעלים, כפתורים וחגור, באתי לעבוד". עבר למצרים ואחר זמן חלה "בפורונקולוזה". כשחזר לא מצא את גדודו אשר נלקח בשבי על ידי הגרמנים. הוא הועבר לחיל הלוחם בגדוד השני פלוגה ארבע של הבריגדה.
בחופשות היה מבלה אצל אחותו בעין ורד.
עבר עם הבריגדה את כל אירופה ועם סיום המלחמה חזר לארץ והיה בין המיסדים של "בני דרורי מושב שתופי.
הם קבלו לידם פרדס עזוב עם באר מים פרובלמטי ועם שותפים לאותה באר. איזי קבל את ריכוז הפרדס והפך אותו במשך השנים לענף המרכזי של המושב.
החברים גרו באוהלים. במלחמת השחרור הופגז המחנה וכמה מחברי בני דרור נפגעו. נאלצו להעביר את המחנה לגן רבקה בתוך הפרדס. עם גמר מלחמת השחרור עברו למקום הקבע של המושב.
וצבי ממשיך לספר: בכל מפגש איתו דנו על המטע, על מדיניות הממשלה, הניהול של תנובה אקספורט ועל שאלות שווק; כן היינו גולשים לנושאים פוליטיים. יצחק היה לאומי בעמדותיו וכאב כל כשלון במדינה.
בכל מסיבה משפחתית היה מקרין שמחה על הכל. היה חלק בלתי נפרד מהמשפחה המסועפת ומצא שפה משותפת עם הדור השני. קו אופיני של המשפחה היה בו: אף על פי שידע שתורם יותר מאחרים בעבודה, עשה זאת בהיותו חדור אמונה במעשיו למען החברה.
ובאופן אישי: איזי היה לי כאח והכאב גדול. היתה לנו אותה דרך מחשבה, כל פעם שעברתי על יד בני-דרור לא יכולתי שלא להעצר לרגע אצלו.
על אף מאמציו הגדולים בעבודה לא הסכים לקחת חופש שנתי. לדידו היתה זו בטלה. בנוסף לניהול הפרדס קבל איזי על עצמו גם ניהול הבארות, דבר שדרש ממנו השכים בשעות הקטנות של הלילה. גם בעת שהיה בשמירה המשיך בעבודתו הרגילה.
בחגים היתה רוח חג שרויה בבית. את סדר פסח ערך לפי כללי- המסורת. ערכנו את ליל הסדר גם ביחד.
ייכבוד אב ואםיי. אצל איזי לא היה הדבר מן השפה - ולחוץ.
גם כלפי ההורים של סוזי אשתו נהג כבן נאמן. הוא לא הסכים להוציא את אביה אשר חלה במחלה קשה למקום זר בו תחסר לו אהבת המשפחה. הוא בעצמו נהג לטפל בו, רחץ אותו, הלביש ושרת אותו עד יומו האחרון.
דן: כשאיזי חזר מהבריגדה הייתי ילד. הוא נהג לבוא אלינו כל שבת ובאמתחתו ספורים מן המלחמה, ושר לנו את שירי הבריגדה. מעולם לא בא בידיים ריקות. עם בן דודי איתן היינו מבקרים אצלו בפרדס להנות מהאבטיחים שגידל וקירר בתעלת המים הקרים. כשהתבגרתי הייתי מבקר אצלו בשבתות וימי גשם, משוחחים ומשחקים שח. לא שמעתי מעולם, מספר בדיחות והשיחות היו תמיד רציניות. היה קפדן ורגיש לכל שנוי, דאג וכאב את הנעשה במדינה.
אורי: אני זוכר אותו מגיל 7. היינו נוסעים בעגלה עם חמור להביא פרי לפרות, הוא מלמד אותנו שירים עם מנגינות רוסיות. עם היותו דודי התנהג איתנו כאח גדול. בכל בקורי אצלו נתקבלתי על ידו בחום ובלבביות.
אורנה בתו של אורי: אני זוכרת את איזי בשמחתו ותמיד אהבתי לבקרו. הוא בא פעם אלינו להרכיב את עץ המנדרינה בחצרינו.
אורי: היתה בינינו זהות דעים בעניני פוליטיקה. התמרמרנו יחד על מוסר העבודה הירוד. אבל הנושא הקרוב ביותר ללבנו היה הנושא המקצועי. כשסבתא נפטרה, בכה איזי מאוד, בהיותו מתהלך בין עצי הפרדס נתן בטוי ליגונו.
כל פעם שנזכרים באיזי נזכרים גם בסבתא כחוט המקשר בין דור לדור.
לאה (אשת אורי): עבדתי אצל איזי בפרדס. הייתי עולה חדשה אהבנו אותו וכבדנו אותו. כך היה יחסם של כל העובדים אליו. גם אבי ואימי עבדו אצלו בפרדס.
איזי היה קולט עולים וחינך אנשים לעבודה. הוא ידע להשפיע על העולים בעצם דוגמתו, כמבצע את העבודות הקשות ביותר בפרדס.
בזו הדרך שימש דוגמה ומופת של איש חדש במולדת.
אורי: מדי שבת בבקר היינו יושבים לשיחות רעים שעות רבות. הזמן חלף מבלי להרגיש, אין משתעממים עם איזי; הוא מעורר מחשבות מקוריות.
לא נקלט אצלי שהוא איננו. אני מרגיש אותו שותף לכל אירועי המשפחה הזו מאז ילדותי היה שותף בכל מאורעות חיינו..

-

הסלע - קווים לדמותו -
כך אזכורך יצחק,
כסלע איתן, חזק, בוטח בצדקת העשיה. במשימה שקבלת על עצמך כאשר החלטת לבוא עם חברך מהצבא הבריטי, להקים ישוב בישראל את בני-דרור. משימה קשה בימים ההם, לשקם את הפרדס שצורף למשבצת כאשר הכל נעשה בעבודת כפיים מפרכת... מים במשורה, חייבים להשקות במשמרות לאור פנס-רוח. ואתה כמי שהתנסה בעבר בפרדסי האזור, קבלת והעמסת על כתפך הרחבים את עול הפרדס. שלושים שנה ויותר, מאז, ועד יומך האחרון.
זו היתה נשיאה בעול במלא מובן המילה, במשברים ובשפל של אחר מלחמת הקוממיות, כאשר הפרדס, הנושא הכלכלי הבלעדי שתמך
במשק, בראשית צעדיו, המגשש דרכו ברפת, בלול, בגידול בוטנים, ללא הצלחה יתרה.
ואתה כסלע איתן עמדת בפרץ כל המשברים לעתים ללא צוות מתאים, באמונה שענף הפרדס מתפתח ויביא לרווחה כלכלית על המשק כולו.
היה אופיני כל כך לך, לאחר שאלה כמו... מה נשמע בפרדס? לקבל ממך הסבר רחב משכנע מלווה מספרים ובצפוי לעתיד הכל מזכרונך המופלג. הערכתי מסירותך למשק ללא חשבונות אישיים... ואת צניעותך. צניעות מעוררת כבוד, והנכונות לעזור בכל אשר נתבקשת.
הסמכות שהיתה בך, והאמונה בכוחך חברו ליכולת בלתי נדלת.
בהעמסות המפרכות של ארגזי התפוזים למשלוח לבית האריזה, מה שנקרא העמסת הבוקסות, השורה האחרונה היתה תמיד שלך. בטלת כלאחר יד רצון להגיש לך עזרה... עזוב עזוב זה בסדר. שתפת עצמך תמיד במשימות תרבות וגולת הכותרת המקהלה. ואחרי כל מסיבה בין החבורה המתמדת, אתה בקולך האדיר כיוונת פעם לשירי הצבא הבריטי, פעם לשירה רוסית ובשעת רצון בשירה הרומנית.
אזכורך גם בלהט הויכוח ללא פשרות ידעת ללחום על דעותיך בהן האמנת מלוא קומתך. נסית להנחות לעמוד כנגד החלטות שנראו לך כמזיקות, להתפתחות המשק אשר היית שנים רבות פעיל בהנהלתו, וחרד לגורלו.
הפרדס ירוק ומטופח, - כ-1200 דונם - עמוד התווך של כלכלתנו. משני צידי נחל דרור, גבעות ירוקות נטועים בעצי הדר. העונה במלא עוזה. האם יצליחו לקטוף את היבול המבורך בזמן...
עולם כמנהגו נוהג חייבים להמשיך. להסתלקותך אין נחומים.
נעקר הסלע האיתן הזה מתוכנו... וחבל.
יעקב מאור.

-

הכרתי את איזי מאז ילדותי.
איזי היה חברו הטוב של ג'יקה אחי. מעולם לא התערבתי אתם. אני נזכרת כמה שובבים היו. היו עושים צעצועים מלוחות ארגזים. או הופכים את הארגזים לקרונות רכבת ומרעישים את הסביבה בשריקות הקטרים.
ערכו הצגות ילדים עם דמי כניסה, והצליחו מאוד במשימה זו. רק הופיעו על הבמה והקהל פורץ בצחוק.
רק הגעתי לארץ הפגיש אותי הגורל עם איזי, במסיבת בת-מצווה של בתו הבכורה רבקה.
קבלת הפנים שלו היתה מרגשת מאוד. הרגשתי כאילו עם אח אהוב נפגשתי. ואני חששתי שלא יכירני כלל.
שמתי לב באיזו מסירות נפש פגש כל אחד מהבאים. היה חברי, מכבד כל אדם, מתוך לב אוהב.
שמחת-החיים, בה חדור היה, הקרינה על סביבותיו ואורחי ביתו נגרפו עמו בשמחת לבו.
אבל סודו האמיתי בקולו היה. בקולו הערב מחיה היה את שירי ילדותינו על מילותיהם וגורף אתו את כולנו.
איזי שפע חדוות חיים תמיד, ונראה שלעולם צעיר נשאר. כל פעם שנפגשתי עם בן עיירתנו, השאלה הראשונה תמיד היתה: "פגשת כבר את איזי?" בפי כל כך שבויים נשמעו.
משפחתי כולה נזדעזעה עמוקות מהסתלקותו הפתאומית של איזי וסובלת את סבל המשפחה. אין מילים לבטא את הכאב.

רוזה מרקוזין.

-

לזכרו של יצחק אברהם!
חזי" גרסו כי האדם עץ השדה - ואכן נכון לומר זאת על יצחק ז"ל.
במשך שנים רבות כשהוזכר פרדס בני דרור - מיד ראינו לנגד עינינו את יצחק המתרוצץ בתחילה עם סוסתו, ובשנים האחרונות עם מכוניתו, מבית האריזה לפרדס, ומחלקת פרדס אחת לשנייה, חרד לכל עץ ולכל תקלה.
מאמצים רבים ופוריים הושקעו על ידו בארגונו והפעלתו של בית האריזה. לכן טבעי איפוא כי במשך שנים רבות לא נפקד מקומו בועד בית האריזה ובכל פעילות גושית הקשורה לענף ההדרים.
יצחק ידע להתעלות על דחפים הנמצאים בלב כולנו בעונת הפרי, כאשר כל מאמצנו מופנים לסיום הקטיף מהר ככל האפשר, הוא ראה את הדבר בראייה של כלל הענף.
יצחק הטיף תמיד כי יש לשמור על רצף המשלוחים ולהאריך עד כמה שאפשר את עונת המשלוחים ואת עונת השווק, זאת על מנת לא ליצור לחצים מיותרים על בית האריזה ומערכת השווק.
מירצו, דמותו, ופועלו, יהיו לנגד עינינו עוד שנים רבות ויהיו כמדריך להפעלת ענף ההדרים באזור.
יהיה זכרו ברוך.
ועד בית האריזה, ההנהלה וצוות עובדי בית האריזה חרמש, תנובה אקספורט.

-

לזכרו באנו, המשפחה והידידים מימים רחוקים להתיחד, בעצב עם זכרו של איזי .
דמומים ומחרישים עינינו אל האותיות שעל האבן, אבל אין מובנן של המילים מגיעות אל תודעתינו.
כל החודש הזה נוסעים היינו מביתינו לאיזי, במעומעם חשים את מטרת נסיעתינו, מורגלים עם הדרך, אבל זרה עכשיו הדרך. אנו מגיעים לחצר וקופאים על עומדנו. לבנו מתרוקן. לא זאת החצר ולא זאת הבית אליו רצינו לבוא, כי אין שחר לצפיה שנראה את איזי יורד במדרגות לקראתנו.
בתוך הבית מרגישים הקלת מה. כאן הכל נושם את ישותו של איזי ואנו פחות מיותמים.
כל הימים בין אירועי הזמן, אנחנו נזכרים בו, בדברים שהיו בעבר. מרבית תחושותינו מתקדמות במחשבה החוזרת על עצמה: הוא בן זקונים היה, הצעיר בין האחים. והשנים שיבואו לא יטשטשו הרגשה זאת: הוא-האח הצעיר.
הוא היה ילד בישן, וצנום, מוקף במשפחה ואחיות האוהבות, ברוך ובאהבה תעבור עליו ילדותו.
המשפחה עולה ארצה. באה המלחמה ועם גיוסו לבריגדה נעלם איזי במשך כמה שנים משדה ראייתינו.
בשובו הביתה אין הוא עוד ילד. הופעתו החיצונית שופעת כח ובטחון עצמי. גוו רחב ועמידתו איתנה.
כאשר מספרים במשפחה על אחד מאבותינו שמצויין היה בכוחו הפיזי וגם לגיל מופלג הגיע, הרי איזי הוא בתדמיתו נוצר, וילד במשפחה שיוולד מחוטב היטב, לאיזי ידמוהו "חזק כמו איזי!".
איזי היווה את חולית הביניים בין שני הדורות במשפחה והיתה בו מן המזיגה של נעורים ובגרות, מוצא את שבילו בין שני הדורות.
פגישותינו עם איזי לעולם למקור שמחה יהפכו. הוא יקרין משמחת לבו על סביבו.
אין אדם קובע את גורלו ולא את מנין שנותיו עלי אדמות.
בחייו הלא ארוכים זכה הוא להקים את משפחתו היפה, גם זכה באושר לראות את ראשון נכדיו והלב דואב, על שנמנע ממנו להמשיך ולראות בצמיחת דור שני. גם זכה לבנות כפר במולדת.
אהבנו אותך מאוד איזין ובנוסעינו לבני דרור נוסיף לומר "נוסעים לאיזי", לא נוכל אחרת, כי לעולם תשאר חי בתוכנו.
ברכה.

-

עם סתימת הגולל על יצחק אברהם נוחו עדן
יצחק אברהם נימנה עם אותו סוג נדיר של אנשים שהענווה מכסה ומסתירה את גודל נפשם.
כליל השלמות היה האיש.
עשר שנים לפני שנוסד מושב בני-דרור אשר הוא היה ממייסדיו ומעמודי התווך בו - יצאו ליצחק מוניטין בגוש.
קהל עצום בא לגמול לו חסד של אמת. נשים וגברים התיפחו. נשמעו מעט הספדים - כי:
"לך דומיה תהילה"
"יעקוב (עקום ועיקש א.ח) הלב מכל, ואנוש הוא, מי ידענו? חציך שנונים: "ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיקיי ...
תנוח בשלום על משכבך - מה שלא עשית בעודך בחיים... כתוב:
"שמה ינוחו יגיעי כוח".
שתול אתה בלב כולנו לעולמי עד, אחינו יצחק.
אריה. חצרוני.

-

ליצחק.
הוכינו בהלם - והמכה קשה ובלתי מובנת. את הרגשת האובדן - חשים במדומדם, באיזה חוסר ממשות, ונאחזים בדברים קטנים, שברי זכרונות ומאורעות... ובכל זכרון כמעט מתחומי החיים אצלנו - מתבלטת דמותו של יצחק.
- מתכוננים לחתונות - ובין העצים, במגרש, נראית דמותו הגדולה עומסת ופורקת ספסלים ושולחנות. ותמיד בזמן, ואין דאגות שמא יאחרו השולחנות להגיע, יש על מי לסמוך - ובצדק.
- מסיבה, מצב רוח טוב, שרים. וקולו הנעים והחזק של יצחק נשמע תמיד בין השרים.
- ואת חברות הזמר - אפשר לתאר ללא זמרתו של יצחק?
- בחירות במשק - בין שמות המועמדים - יצחק, ולרוב גם נבחר. לא היה מהקופצים ורצים אחרי החידושים האחרונים - וקשה היה
לשכנעו שיחליף את הסוסה שעמה נע שנים בשבילי הפרדס - במכונית.
גם אל בעל החיים האילם היה לו יחס של חיבה, והצטער על מות הסוסה.
היה גדול - גבה קומה ורחב כתפיים והקרין תחושה של עוצמה וכח. היה מובן שאפשר לבקש ממנו - ובדרך כלל להענות. ובקשנו... ועל מתת האשכוליות שהשאיר על מרפסתי - לא הספקתי להודות, ונשארתי חייבת חוב שאין להחזירו...
ונדמה לי שכולנו חייבים תודה על הזכות שהיתה לנו לחיות
במחיצתו של אדם שידע את הסוד של אי התבלטות ואי התבטלות, שידע לעמוד על שלו - ולחייך, שכל פועל שעבד במחיצתו - ידע
להעריך תכונה זו ולתת רצון-טוב בתמורה. דומה היה שאינו מתעייף - והנה עייף, ועתה הוא נח.
תודה לך יצחק, על שהיית תמיד - אתה! וכך תיזכר.
רות.

-

יצחק
מוכים והמומים, עמדנו לפני קברך הפתוח, בגרון חנוק מדמעות, צפופים כהמון מוכה, רצינו להמצא במחיצתך, להיות קרובים יותר אליך, בטרם נפרד לעולמים...
עמדנו כלנו, כל הקהל הגדול, בהרגשת יתמות וחוסר אונים. שאלנו את עצמנו שוב ושוב, מבלי להשלים ולהאמין, למה ומדוע? - ותשובה אין...
מעמדך במשק, יצחק, - היה דוגמא וסמל. איך התמסרת לענף, איך בדקת דברים, איך נגשת לפתרון בעיות בכל שטחי החיים - אם זה לרוחתו ולטובתו של החבר, אם בשאלות שווק וטפול בפרי, אם זה בהקמת ענפים חדשים במשק, איך דאגת והתמסרת לפועלי הפרדס, איך טפלת בבעיותיהם האישיות
והמשפחתיות - וכל זה מתוך אופי דואג ואוהב...
שנים רבות היית "בענינים" ובמזכירות, ונסיונך הרב
מצא אוזן קשבת אצל חברים בוגרים וצעירים. תמיד חיכינו לשמוע דעתך על כל נושא שהועלה לדיון...
לאט לאט, משך שנים, בסבלנות, העלית את ענף הפרדס, לדרגת ענף מרכזי במשק. תוך ויכוחים על שיטות עבודה. תוך מסירות וקנאות רבה, הגעת לעיתים למריבות עם חברים, כי
לא ויתרת בשטח זה... העבודה היתה לך כאמונה ודת...
היית דוגמא לחברות נאמנה, ובעזרתך לטפוח חיי חברה,
שמשת לעוסקים בכך סמל לרבים...
חבר וג'נטלמן היית כל ימיך, וזאת באופן כנה וטבעי. כל אחד זכה אצלך למאור פנים וליחס לבבי. קבלת על עצמך
את רכוז וארגון השולחנות והספסלים - לחתונות, חגים ומסיבות במשק - ותמיד בצעת את התפקיד - כיהודי המקיים מצוות, וכל זאת בדיקנות ובשקט, תוך שאיפה להעשיר את החברה ולהעלות את החבר אל מעבר לקטנות של יוס-יום.
כשישבנו ושרנו במקהלה, או סתם תוך נסיעה להצגה
בעיר, זכינו לשמוע את קול הבריטון שלך, המצטרף ומושך את כולנו לשיר שירי חסידים, שירי עמים ובעיקר את שיריה של ארץ-ישראל, מאותם ימים רחוקים של התנדבות ומאבקים של שנות המדינה בדרך, שגם בהן תרמת את חלקך...
נתיחמנו, יצחק - נעמי והבנות, נכדתך וחתניך, משפחתך העניפה וכל משפחת בני-דרור - לכולנו אין מנחם.
ימתקו לך יצחק - רגבי האדמה שכה אהבת...
יהיה זכרך ברוך.

אסף דובנוב

-

סוכתו של יצחק (איזי)
שנה שנה קיים יצחק את מצוות הקמת הסוכה כנאמר, חג סוכות תעשה לך והיית אך שמח.
לא רק למען בני ביתו הקים את סוכתו, כל המשפחה הגדולה, אחים ואחיות, דור שני ושלישי מתאספים היינו מדי שנה בשנה בסוכתו של יצחק, וכן ידידיו הקרובים.
מגיעים היינו מן העיר ומן הקיבוץ ונושמים את אווירת ילדותינו תחת כנפי הסוכה. מתכנסים היינו כמו בבית אבא, שירי הילדות מן הגולה התערבבו עם שירי ארץ ישראל. והשעה שעת חסד ואחווה. בהקמת הסוכה משקיע היה יצחק כל אהבתו ושמחת לבו, וביחד עם בני משפחתו מקשטה ומפארה.
פירות העונה בצבעיהם המבריקים וציורים של חג היו מקבילים פנינו.
כמו בימי קדם היה חג הסוכות החג הנבחר מכל החגים, כך קיים אותו יצחק; כאיש אדמה, היה וחג הסוכות נותן פורקן לחדוות ליבו בהזין עיניו בשפע פירות ההדר, פרי עמל הקיץ המבורך כשהיבול מצפה לקטיף.
יצחק לא אדם דתי היה, אבל במסורת דבק, וסוכתו בנויה ככתוב בתורה, עלי תמרים ועלי הדס ובין העלים נוצצים היו הכוכבים. הסוכה היא סמל לשוויון. בימי קדם ישבו בסוכות שהוקמו בגנים ובשדות. סוכתו של יצחק הוקמה בין עצי הפרי שעל יד הבית כשמסביב דשאים מטופלים. אין כמו החג הזה חג הסוכות הנותן בטוי לאופיו של יצחק: אופטימיותו רענן ושמח.
כל שנותיו בארץ גידל וטיפח את פרדסי עצי ההדר, הוא קורץ מן החומר של דור הראשונים בשרשיותו.
עם הסתלקותו ישאר בזכרונותינו השעות היפות שבילינו בסוכתו של איזי.

ברכך
ד.ב.א.

-

לדמותו של יצחק אברהם נוחו עדן
בגפי באתי לבני-דרור עם ייסוד הישוב. רעייתי יהודית נשארה עוד לזמן-מה בתל-אביב לסדר העברת תכולת הבית לבני דרור.
ביום בהיר אחד הופיעה יהודית במשאית גדולה עמוסה רהיטים ומטלטלין שונים. לא הספקנו להחליף בינינו כמה מילים ובחור רחב-כתפיים ורחב-לבב ניגש ישר למשאית והתחיל לפרקה ולהכניס הכל לצריף, גמר את הפריקה ונעלם.
מיהו הבחור? שאלה יהודית.
- שמו יצחק אברהם.
- רציתי להזמינו לכוס תה, להודות לו, הן הוא עשה לבדו עבודה של שני סבלים, למה ולאן נעלם?
- הוא תפש את מחשבותייך עליו ולכן נעלם, אמרתי.
- חידות לי דבריך.
- הוא נעלם כי אין הוא אוהב לשמוע דברי הודיה, הסברתי לה.
סגולות מיוחדות היו ליצחק:
יש מי שמקבל צלייש, מדליה, בעד הצטיינות בפעולה מיוחדת חד- פעמית.
ויש מי שכל חייו הם שרשרת מתמשכת ארוכה של מעשים מצטיינים מיוחדים, מעשים קטנים, כביכול, המסווגים בשם "פכים קטנים". הראשון נושא בגאווה את ריקוע פח המדליה על דש בגדו, נהנה מזה ומתפרסם.
היפוכו היה יצחק - יצחק נזהר מפירסומת כמו מפַּח יָקוּשׁ, עושה מלאכתו, כמעט, מבלי שירגישו בו.
מעלה גם ל"פכים קטנים", שהם לא מביאים לידי קנאה והתחרות - אם יצחק העמיס על עצמו בהתנדבות להביא שולחנות וספסלים לחתונות בבני-דרור מהמועצה האיזורית, לסדרם אחרי החתונה ולהחזירם - לא נמצאו מתחרים, ולא התעוררה שום קנאה...
והשרשרת היא ארוכה, ארוכה - יצחק הופיע תמיד במקום שזקוקים היו לעזרתו. אכן, מי שנוטה שכמו לזולתו - הוא משכמו ומעלה.
"ויהי חלקי עמכם, ענווי עולם - - ממעטי דברים ומרבי תפארת" (משירי ביאליק).
אריה חצרוני.

-

נפרדים אנו היום מיצחק, בדרכו האחרונה, כחבר אשר היה מעמודי היסוד והתווך של בני-דרור. במשך עשרות שנים שעבדתי עמו יחד ושהיתי במחיצתו, הרגשתי מסירותו והזדהותו לחברה, למשק, ובראש לכל - למשפחתו.
דאגתו לפרט ולכלל היתה ללא גבול ובלי עשיית חשבון כדאיות. הוא חי חיים שלמים, שלם עם עצמו, עם משפחתו וחבריו, הוא ידע רק לתת, ונתן - עד כלות הכוחות. את העבודה בפרדס העלה לדרגת פולחן. אמרתי לו פעם: "יצחק, קח קצת חופשה והינפש". אך הוא ענה: "האמן לי, כי הכי טוב הנני מרגיש בפרדס, בעבודה".
העבודה היתה כל תוכן חייו - מעל לזה היתה רק משפחתו, ובעיקר בנותיו, אשר להן העביר רגש החובה לשרת, להתנדב, לעבוד. יצחק היה ואהב להיות מעורה בכל ענין, לא זילזל בקטנות, בכל מאורע משקי וחברתי היה מעורב, ולא היתה חתונה או מסיבה שלא נתן ידו להצלחתה, תמיד הטיף להסתפקות במועט ולצניעות בדרישות חברתיות, עשה הכל מתוך אהבת המקום והמדינה.
בצעירותו שרת בבריגדה היהודית (אצלו נמצא דגל הבריגדה עד היום), שרת בצה"ל, ובמילואים והכל בהצטיינות - בכל מעשיו היתה רק שלמות.
רב זמנו וימיו הקדיש לפרדס, ממטע קטן וחסר ערך - פיתח אותו לענף מוביל ומשגשג במשק.
במשך רוב השנים היה חבר פעיל בהנהלת המשק, עצתו הנבונה והשקולה, גישתו הישירה, הקנתה תמיד ערך רב לדבריו והשפיעו בעת קבלת החלטות. היה חבר במועצת "תנובה אקספורט", פעיל בין פרדסני האזור ובמועצה האזורית, ידע להלחם על דעותיו, כי משוכנע היה בנכונותם ובצדקתם.
והנה, היום, נקטע הכל בחטף, לפתע כרע האיש. איש מלא המרץ ורצון הברזל, שוב איננו עימנו, לבו הרגיש והדואג
לא עמד לו עוד.
נעקר אילן אדיר, אשר מפירותיו נאכל עוד שנים.
איך נפלו גיבורים!
יהי זכרו ברוך!
יהודה רוזן.