מרים גוטמן ז"ל

מרים גוטמן ז"ל
מרים - אישה קטנה ורזה, אבל עם לב טוב והרבה שכל.
עד היום, אני זוכרת את בואה של משפחת גוטמן לבני-דרור.
לא היתה זאת החלטה קלה לעזוב את פולין ולעלות ארצה, אמנם היה ידוע שמצבה הפוליטי והכלכלי של פולין, איננו טוב, אבל יחד עם זאת, זה לא היה פשוט לעזוב משפחה ואת המקום בו אדם נולד.
החוש הבריא והטבעי, אמר להם שאין עתיד למשפחתם על אדמת פולין.
מרים נולדה למשפחת עובדי אדמה, אבל אדמה היתה שייכת לא להם, אלא לבעל אחוזה עשיר.
המשטר הבורגני של פולין, דאג לשיכבות עשירות ואצילות ודיכא את הפועלים
ואת האיכרים.
מרים היתה מודעת לכך כשהגיעה לבגרות. אבל, עוד בהיותה ילדה, צריכה היתה בכוחות עצמה לדאוג להשכלתה; ללכת לבית-הספר ולקנות ספרים ומחברות. המוטיבציה החזקה והאמונה, כיוונו אותה לקבל חינוך,
למרות כל הקשיים. בהגיעם ארצה, עשה הזוג גוטמן, את הכל על-מנת להסתגל לשפה חדשה ולתנאים חדשים. היום אנו יודעים שפרושה של המילה "אינטלגנציה", זאת הסתגלות לתנאים חדשים, כך הגדירו את המילה, בכנס בינלאומי של פסיכולוגים. מרים ובצלאל, דאגו לעבוד טוב, דאגו לביתם, למגרש ולחינוך ילדיהם.
הרגש האימהי, הכתיב למרים, איך להתנהג ולכוון את שני בניה.
הם קשרו קשרים חברתיים בתוך בני-דרור וגם מחוצה לה. מרים למדה מהר עברית, עשתה כל מיני עבודות על-מנת לעזור לפרנסת המשפחה.
היא התיידדה עם חברות המשק, והיתה תמיד מוכנה לעזור לכל אחת. היו לה ידי זהב; ידעה לתפור, לסרוג, ולרקום מפות מרהיבות-עין, היה תמיד נעים לשוחח איתה ולשמוע את דיעותיה.
אני מצטערת מאוד שמסיבות בלתי תלויות בי, לא יכולתי, בזמן האחרון - שהי ימים קשים עבורה - לגשת אליה, ולעזור לה.
בביתנו היה למרים שם חיבה בפולנית: "צ'וצ'ה קוחנה" שפירושו: דודה אהובה. ככה אנו נזכור לטובה ובאהבה.
רחל קובלסקי

-

על מרים גוטמן
קצת קשה לחשוב שעוד חברה הלכה מאיתנו.
זה כמעט שנה, מאז שיונתן איננו והנה עכשיו מרים.
הייתי מקורבת למרים קצת יותר מרוב החברים, חוץ מהשכנים כמובן, ששמרו לה נאמנות למשך כל זמן שהיתה בבני-דרור.
אנחנו נולדנו באותה ארץ וכמובן, גם דיברנו אותה שפה.
לכן, גם היו לנו שיחות משותפות על החלטתה לבוא אלינו לארץ ועל הבחירה שלה לעבור לדתנו. זה לגמרי
לא היה פשוט.
מרים היתה אישה מאוד חכמה וידעה בדיוק למה עשתה את הצעד הזה.
היא באה אלינו עם שני בנים ובעל יהודי, והחליטה לתת למשפחה את הטוב ביותר, למרות שהשאירה מאחוריה בת, חתן ונכדה. תמיד דיברה על החלק הזה של המשפחה שנשאר שם, אבל גם ידעה שעשתה את הדבר הנכון בשביל הבנים.
הצליחה לחנך בנים חרוצים, טובים ובעלי מקצוע מעולים, מרים תמיד ידעה ללכד סביבה את הכלות והנכדים שלה; ראיתי איך הם באים עם התעודות מבית-הספר.
גם עם כל החברים שמרה על יחסים יפים. גם עבדה איתנו, למרות שהיתה חולה, די הרבה זמן.
התאלמנה מוקדם ובכל זאת הצליחה לשמור על ליכוד המשפחה, למדה עברית לבד, וגם זה לא היה לה קל.
חבל רק, שלא הספיקה להתראות עם ביתה ונכדתה, אני, בתור אמא, וסבתא - יכולה להבין, כמה צער נגרם לה מזה.
אני תמיד אזכור אותה בתור חברה טובה ואם למופת.
זהבה גרינברג.

-

כך אזכרנה
ברצוני לכפר על שני מקרים שזכורים לי מפגישותי עם משפחת גוטמן; בצלאל ומרים זכרונם לברכה.
לפני 28 שנים, וכולנו אז צעירים קצת יותר. בחג הפורים הראשון שלנו בבני-דרור, היינו אז "מועמדים". מעמד מכובד מאוד, למי שזוכר; אתה חייב לכולם, כל אחד יכול "לזרוק" לך משהו, לומר לך כך או כך, ואתה, חדש...- קבל הכל באהבה. ובפורים; כטוב לב הקהל ביין, ושר המשקים, הוא לא אחר מאשר יצחק אלמוזלינוס, המכונה אלמוז. שם לב שאבנו בחור שקט ונחבא אל הכלים, והחליט ל"שמח" אותו. מזג לו מכל פרב הבק- בוקים, "תערובת" אחת ואולי אף יותר, והגיש לו מכל הלב. אבנר, שלא הכיר את "המוזג" הנועז (וגם חדש היה - זוכרים? מועמד!), לגם ושתה את כל הכוכ..., לא עבר זמן רב והבחור השתויי בא הביתה והתחיל "רוחץ" את כל סביבותיו ב... קיא. איכשהו, עבר אותו לילה נורא, ובא הבוקר, שבת בבוקר. מי הולך לעבודה אחרי מסיבת פורים? המועמד! וכך, באין ברירה, קם, נגרר, ראשו כבד והומה, אבל אין ברירה, מועמד - לעבודה. למזלו הטוב, היה זה בצלאל גוטמן ז"ל שהבחין במצוקתו ואמר לו: "בא איתי הביתה, אשתי יודעת להכין מאכל שיוציא אותך מה"בוץ" הזה שאליו נכנסת". וכן הביאו גוטמן לביתם, מרים מיד רקחה והכינה כרוב כבוש עם תוספות של בשר ועם הרבה דברי נוחם והרגעה, טיפלו בו ללא עזבוהו עד שהוטב לו.
זו היתה ההיכרות החמה הראשונה שלנו איתם, מאז שמורה בליבנו פינה חמה ואוהבת עבורם. יהי זכרם ברוך.
מקרה נוסף המאפיין את מרים: לאחר שנים רבות, והיא כבר אישה בודדה, המתקשה בהליכה ותפקוד יומ-יומי, ואנחנו אז בימים הראשונים לפתיחת "מועדון הוותיקים", באחת הפגי- שות במועדון, דיברנו על תוכניות ופעילויות, ואחד הדברים היה, הכנות לחג פורים, הקרב ובא. מתוך מהומת השיחות הרבות שהתנהלו בין החברים, אני שומעת את מרים אומרת:
"מה יש לדבר כל-כך הרבה, תביאו מספריים ונייר ונכין קישוטים לחג!" וכך היה. הרעיון שלה על שיתוף החברים הוותיקים בהכנות, בא לידי ביצוע לאחר שבוע. כולנו ישבנו עם הרבה ניירות צבעוניים, מספריים, דבק וכו', ויחד הכנו קישוטים, באוירה של חג וצחוק ושמחה, והכל הודות ליוזמה הברוכה של מרים.
כזאת היתה, קטנה אבל גדולה. רבת כח ועוצמה ומעשים טובים; תמיד לעשות משהו, לא לשבת סתם,
לעיתים, גם הייתי מבקרת אצלה ותמיד התפעלתי שוב ושוב מהברק, הנקיון והציחצוח בכל פינה. ומעל לכל, משפע עבודות היד בכל מקום בבית. כך אזכרנה, באהדה ובחום. נוחי בשלום על משכבך אישה קטנה גדולה.
בתיה בן-אליהו.


-

נפטרה לי עוד סבתא...
הכרתי את מרים גוטמן כ-5 שנים, במשך כל הזמן הזה תמיד ביקרתי בביתה,
והיינו משוחחות ארוכות.
זו היתה אישה שתמיד יכולתי לשוחח איתה, על כל מיני נושאים, זכורה לי אחת ממשאלותיה, שאותה קיוותה תמיד שתתמלא אי פעם, וזוהי: לבקר ולראות את ביתה, החיה כיום בפולניה.
מרים היתה אישה שתמיד קיבלה אותי בחמימות.
צר לי על מותה והיא תחסר לי מאוד. אנשים כאלה לא מוצאים כל יום, ובכל מקום.
מי יתן ותמצא את מנוחתה בעולם הבא.
בהערכה ומעומק ליבי.
שושי אלמוזלינוס.

-

אני משתתפת בצערם של משפחת גוטמן ואלון, על פטירתה של האם מרים, הדגולה בנשים.
בעלת תכונות נפש נעלות וחכמת חיים מרובה.
בשאר אבלי ציון וירושלים תנוחמו.
יהודית חצרוני.

-

על מרים, כי איננה
מרים גוטמן, אישה קטנה ושברירית, עצמה עיניה אחרי סבל רב.
מרים הרגישה לא טוב עוד לפני למעלה מחודש. היא הובהלה לבית-החולים, ודווקא ראינוה מתאוששת קימעה ושבה הביתה.
מרים התמודדה עם בדידותה אחרי מותו של בצלאל ז"ל, בלא להקרין זאת סביבה.
תמיד ראינוה מהרהרת ורצינית, כשתמיד התעקשה להוסיף לעשן.
תמיד שמחה לכל ביקור בביתה והיתה מודעת לכל ומתעניינת בכל.
וכאשר קשתה עליה הקריאה, היתה שואבת את הידיעות מקרוביה, שלא הניחו לה, ודאגו לה במרבית שעות היממה.
מרים אהבה את החיים, את המשפחה ואת כל הסובב אותה, לא היו אצלה דרגות חשובות ביחסיה לאנשים, כולם היו שווים בעיניה.
בערוב ימיה, באו עליה ימי חולי וסבל רב, אך היא קיבלה את מר גורלה בשקט ובהשלמה עם המציאות.
רבים היו מעשיה הטובים, צר מאוד כי ימיה בסבל ובכאב תמו.
דני לורברט

-

בשם ועדת בריאות, אנו משתתפים בצערם העמוק של משפחות גוטמן/אלון.
בזמן האחרון, כשמצב בריאותה הורע, ביקרנו אותה לעיתים קרובות, והשתדלנו לעזור לה במידת האפשר.
מטעם המחלקה לרווחה, הבאנו לעזרתה, אישה לסעוד אותה, ומכיוון שהיא יכלה לבוא רק פעמיים בשבוע - השתדלנו להביא לה עוד אישה לעזרה, אך לצערינו, לא הספיקה זו לבוא.
בשיחות עם מרים, שמענו מפיה זכרונות מהעבר, והיא במלוא יכולתה השיכלית.
יהי זיכרה ברוך.
ועדת בריאות.

-

לצערינו, הלכה לעולמה חברתנו מרים גוטמן.
מרים ובצלאל גוטמן, הצטרפו אלינו מגלות פולין, ובהצטרפם לישובנו, עם שני בניהם, הצטרפה גם לעם היהודי.
במרוצת הזמן, הם הפכו לחלק מנוף חברתנו ובניהם התערו בתוכנו.
מרים היתה מעימת הליכות וכל מכריה חיבבוה.
בשנים האחרונות, היתה רתוקה לביתה מחמת מחלה קשה
רבים ביקרוה לעודדה ובפרט אחרי מות בעלה וחברה לחיים, בצלאל, אשר
השאירה שני בנים אשר ממשיכים בדרכי הוריהם.
יהי זיכרה ברוך.
יהודה רוזן.