כותרת לגלרית טקסט 1

ראיון עם חיה כהן, מראיינת יפעת לורברט

היכן ומתי נולדת?

אני נולדתי באוקראינה בעיר קטנה, שומסק, ב-1930.

ספרי קצת על איך עברה עלייך ילדותך בגולה?

למעשה באותו מקום שנולדתי חייתי מס' שנים. שנים מעטות. כי אבי נסע לארגנטינה, היגר לארגנטינה. זה היה מאוד מקובל באותן השנים. אנשים יצאו לחפש פרנסה. ואני נשארתי עם אימי בבית הסבא שלי. אבא של אמא. שהוא היה סופר (לא ברור) וזה היה בית מאוד... אפשר לומר זה היה בית מאוד אמיד, בית תרבותי עם הרבה דודים ודודות. זה היה מצד אימי.

מצד אבי זה היה באותה עיירה, משפחה חסידית. אנשים יותר דתיים, לא כל כך אמידים.

בגיל ארבע גם אני ואימי הצטרפנו לאבי בארגנטינה. משם למעשה כמעט ואין לי זכרונות, מהיהדות הזו בעיירה. כל הילדות, יותר על ילדות ועל נעורים יותר בארגנטינה..

איזו השכלה וחינוך קיבלת בבית הורייך?

השכלה כללית. בית ספר יסודי ממשלתי. בספרדית כל יום למדתי לפני הצהריים.

וכל יום אחרי הצהריים בבית ספר יידיש. השכלה יהודית. הלימודים היו ביידיש, לא בעברית. זה היה לפני קום המדינה. וגם ההורים שלי, אבא שלי לא היה ציוני. הוא היה יותר שייך לתנועה שהיהודים שהאמינו צריכים יהודיסטים לחיות בכל העולם, בגולה, אולי לקבל מדינה מסוימת ברוסיה. אולי שמעת על זה, בירוביג'אן. אם שמעת, אולי. כן, ככה חשבו אז. וקראו לתנועה הזו בּוּנְד.(האיגוד הכללי של הפועלים היהודיים בליטא, פולין ורוסיה) היא קיימת עוד בארה"ב ובדרום אמריקה. יש יהודים שעוד מאמינים בזה. קצת, לא הרבה.

מה היה משלח יד של הורייך?

אבי היה רפד. למד רפדות, בארגנטינה. היה סוחר קטן. לא, לא עשיר. ואימי היתה עקרת בית.

מה היה משלח ידך טרם עלייתך ארצה?

אני עליתי לארץ צעירה. לא היה לי משלוח יד, גמרתי תיכון. למדתי תיכון פדגוגי, עם מורים עבריים, יהודים למעשה. ועליתי לארץ, לקיבוץ.

האם השתייכת למפלגה כלשהי או למחתרת?

השתייכתי לתנועת נוער. השומר הצעיר. ויותר שמאלה אפילו, מהשומר הצעיר. השתייכתי, כן.

מה היה מגעך הראשון עם הציונות?

מבחינה רעיונית תנועת הנוער.

מה היו מניעייך לעליה?

למעשה עם החיים בתנועת נוער, היו שלבים שאו שעולים לארץ, וזה היה הגשמה. או... עוזבים את זה. ולמעשה אני עליתי די מהר כשקמה המדינה.

עלו שלוש קבוצות ואני הייתי כבר בקבוצה הרביעית, שעלו מארגנטינה לארץ..

ספרי את סיפור העליה לארץ.

זה לא היה משהו מיוחד. כי עליתי בצורה לגאלית, דיברתי... כבר היתה מדינה. אפשר היה לעלות. ולא היה שום דבר מיוחד. היה בכל זאת למרות הרצון לעלות לארץ היה קשה להתנתק מהמקום שחייתי בו וגם אהבתי. וכאן היו קצת שנים קשות, בקיבוץ. אולי מבחינה כלכלית. אבל אני הייתי מאוד מרוצה.

מה היתה עמדת המשפחה על העליה?

לא התנגדו. למעשה גם הם עלו. גם ההורים שלי עלו לארץ.

מתי הגעת לארץ?

ב-1948.

ספרי חויות מהפגישה הראשונה עם ארץ ישראל.

זה אולי אפילו היה יותר רומנטי ממה שחשבתי. כי הייתי מאוד... זה נראה לי משהו מאוד מאוד כמו חלום כזה. וכאן הגעתי לקיבוץ. והחיי החברה בקיבוץ היו מאוד מפותחים. התרשמתי מאוד מהעניין הזה של להיות ביחד, ולעשות ביחד, ולעבוד ביחד. והעניין הזה.. החגים בקיבוץ. התכונה שהיתה הרבה פעמים לדברים מסוימים שאורגנו. היו חוויות חיוביות.

ספרי כיצד הגעת לגוש?

הגעתי לגוש אחרי שכבר הייתי כמה שנים טובות בארץ. הייתי בקיבוץ. בעצם היה תהליך! כשהייתי בקיבוץ התחתנתי, נולדה לי בת אבל הבעל שלי לא רצה להיות בקיבוץ. עברנו לבית שאן. עבדתי 5 שנים כגננת בבית שאן לפני שבאנו לפה. ולא הייתי שבעת רצון מהחיים בעיירת פיתוח. זו היתה עיירת פיתוח... מהאווירה זה היה דומה מאוד לחוץ לארץ. וחיפשנו מקום להתיישב, שהוא לא יהיה קיבוץ. שהוא לא יהיה מושב. המושב השיתופי היה... נראה לנו הדבר המתאים ביותר. כאן היו לנו קרובים, במושב הזה, והגענו לכאן ב-1955.

מה היה המניעים לבואך?

לכאן? אלו היו האירועים. הרצון לחיות בהתיישבות, לא מושב ולא קיבוץ.

ספרי על המצב של גוש תל מונד בהגיעך.

אני לא יכולה להגיד הרבה על הגוש בכלל. כי אני לא יודעת הרבה על הגוש. אבל אולי קצת על מה שהיה בבני דרור. בבני דרור היו תנאים כלכליים קצת קשים. במיוחד היה קשה תנאי הדיור. אנחנו גרנו בדירת חדר עם שירותים בחוץ. לא היה לא מקלחת ולא שירותים בבית. הכל מסביב היה מאוד חולות וחושך. מה שזכור לי באותם ימים, זה היה החושך שמפחיד אותי. כי הכביש... לא היה כביש סלול. הכביש הראשי לא היה סלול. ולא היו אורות. זאת אומרת שאם יצאנו מהדירה, מהבית, היה מאוד חשוך. גם המשק היה חשוך. פעם לא היתה תאורה ציבורית במשק. והחולות פה היו חולות לא מושקים. היינו שוקעים. מבחינה כלכלית היה קשה, אולי אני לא כל כך הרגשתי את זה כי לא חסר לנו משהו מסויים.

איך התגברתם על התנאים הראשונים?

אני לא חושבת.. בכל זאת השנים שאני הגעתי, זה כבר לא היה תנאים ראשונים של אנשים שרק התיישבו. זה כבר היה ישוב. אני אישית הגעתי כשכבר היה ישוב, זה כבר היה קיים מס' שנים. אז כבר היה כאן... חוץ מהקשיים האלו היה די מאורגן, ודי מסודר. לא היה כל כך קשה.

ספרי חוויות מהתקופה.

אני לא חושבת שיש לי חוויות מיוחדות מהתקופה אבל מה שכן, עם זה שהגעתי למושב שיתופי ותמיד רציתי לחיות במעין צורה כזו של חיים. זה דומה לקיבוץ בכל זאת, אז כל הבחורות עבדו מספר שעות, הילדים היו במעון, היו הרבה מאוד פעולות גם יחד, כמו... דומה קצת לקיבוץ. אז אני הרגשתי שוב מאוד טוב. אני הרגשתי שזה מקום שאני מאוד רוצה לחיות בו. אפשר להגיד באופן כללי כמה היה... גם לקחתי חלק, מהר מאוד לקחתי חלק בישוב.

מה היה הפעולות שלך בחיי המקום?

הייתי בועידת חינוך. וזה היה ככה, היתה פעילות מאוד אינטנסיבית. היתה... ארגנו הרבה דברים. הילדים הגדולים שלנו למעשה עוד לא... עברנו עם הילדים הגדולים שלנו חוויות ראשונות, של נעורים. ליוינו אותם. היינו מאוד נעולים בכל דבר של הילדים. ובתחום זה גם אני הצטרפתי. זה לי חשוב מאוד אפילו שכחתי שהצטרפתי. הצטרפתי לחוג דרמטי. חוג דרמטי שארגנו הרבה פעמים הצגות, הופענו גם במשק גם בגוש, וקצת גם בחוג דרמתי אזורי. אני אהבתי מאוד לשחק תאטרון.

קצת על העבר וההווה והעתיד. יש לך מסמכים ותמונות?

מעט. מעט מאוד. כן יש לי מעט אני יכולה לתת. זה לא מהתקופה הראשונה. כי הגוש כבר היה גוש ותיק, הגוש היה ותיק מאוד.   שנפגעו במלחמה. וזה בכלל היה לי תחום מאוד מעניין. זה לא שייך לגוש אבל... זה שייך, הכל שייך. הכל בגוש, הכל במדינה.

תודה רבה.