שמחה רזון נולד ב- 1925, בעיר איסטנבול שתורכיה. ילד שני מתוך שישה אחים. בהיותו בן 11 נפטרה אימו ואביו התחתן שנית לאשה אשר גידלה ביחד את המשפחה.

בסביבות גיל 15 הצטרף לתנועת נוער בי"תר אשר הייתה מחוץ לחוק, וב- 1942 בהיותו בן 16 עלה לישראל ביחד קבוצה של כ10- נערים ברכבת מאיסטנבול לעיר חלב שבסוריה, ומשם לעיר ביירות שבלבנון. משם עלה לישראל והגיע לכפר הנוער בן שמן.

שושנה רזון /פוייר נולדה אוסטרבה שבצ'כיה, ילידת 1929. כשפרצה  מלחמת העולם השנייה היתה שושנה בת עשר.

אביה, עימנואל (מוניו) רזון, נילקח למחנה עבודה. הוא מצליח להמלט עם המשפחה: אמה ייטי ושושנה ביתם היחידה. הם מגיעים לעיר פראג, שם הם מתחבאים בעליית גג תקופה מסוימת. שושנה נשלחת ממקום המסתור כדי לסייע באיסוף מזון, שברי עוגיות. בסיוע גוף יהודי המשפחה מצליחיםלהגיע ברכבת לוינה בירת אוסטריה, משם עלו על ספינת טיולים לים השחור עד רומניה.

שם המתינה על החוף אונית המעפילים מילוס, אניית משא ששודרגה למטרה זו. האוניה לוקחת כ600-700- ניצולים ומפליגה כאשר התנאים על הספינה קשים, וכתוצאה מהצפיפות פורצות מחלות שונות. בדרך רק כשיורד גשם ניתן לאגור מים לרחיצה. ההפלגה נמשכת כ3- חודשים, אין מספיק אוכל ומים. בדרך עצרה האוניה בתורכיה, שם הקהילה היהודית מספקת מעט מזון. חפצים יקרי ערך שהיו לניצולים מוחלפים תמורת מזון.

לאחר כ-3 חודשי הפלגה עם הגעת האוניה לחופי הארץ נתפסים המעפילים ע"י הבריטים ובנמל חיפה הבריטים מעבירים את כולם לאוניה פאטריה על מנת לגרשם למאוריציוס. המוסדות בארץ מנסים להניע את הבריטים מגירוש, ומאחר שלא צלחו הוחלט בהגנה לחבל באוניה על מנת למנוע את הגירוש. לתוך האוניה הוכנס מטען חבלה אך כתוצאה מהפיצוץ החלה האוניה לטבוע.

אבא עימנואל חגר לשושנה ואמא חגורות הצלה וזרק אותם לים, הן ניצלו ע"י סירות שאספו ניצולים. האבא נישאר על האוניה על מנת לעזור, ונספה עם הנותרים מאחור. את הניצולים העבירו הבריטים למחנה מעצר בעתלית. על מות האב נודע לשושנה ואמה לאחר מס' ימים, כאשר הביאו חפצים של ההרוגים לזיהוי.

במחנה המעצר שהו מס' חודשים, כאשר יום אחד שיחררו את שושנה והבריטים החליטו שמישהי אחרת היא אימה. למרות שאותה אישה הביע את נכונות להתחלף במעצר ולאפשר לייטי לצאת עם ביתה - הבריטים לא איפשרו.

מן המחנה עברה שושנה לבית יתומים בחיפה, שם סבלה מאוד, ולאחר זמן קצר הועברה לכפר הנוער בן שמן. בבית שמן פגשה ניצולים שהכירה והמקום זכור לטובה מאוד.

בכפר הנוער הכיר הכירה שושנה את שמחה, שהגיע לבין שמן בתחילת שנת 1943 בעליית נוער מתורכיה. לאחר סיום לימודי התיכון עברו להכשרה בקבוצת השרון שבקיבוץ רמת דוד במסגרת ההגנה, שם גם התחתנו .

ב1948- עלו כל משפחתו של שמחה לארץ ישראל מלבד האח האמצעי (שלישי), משה ז"ל, אשר נפטר במסגרת שירותו בצבא התורכי.

ב-1949 נולד בנם הבכור מני, שנקרא על שם סבו חלל ההעפלה עמנואל, ולאחר כשנה עברו הזוג עם התינוק לבני דרור. שמחה מספר ששושנה רצתה מושב שיתופי, לכן עברו. בבני דרור נולדו מיקי (משה) ב-1951 ורוני ב-1955.

בכל שנותיו בבני דרור  עבד שמחה בחקלאות וריכז ענפי חקלאות שונים.

גולת הכותרת, משתלת בני דרור אשר אותה הקים וריכז יחד עם חברי משק נוספים. שושנה אף היא עבדה במושב. בזמן מלחמת השחרור שמשה שושנה כאלחוטנית.

הוריו של שמחה, סניורה ויהודה,  גרו אף הם בבני דרור.