משפחת רז

דן רז (רוזנבלום), 1934–2020

דן נולד ב-18 במאי 1934 בבודפשט, הונגריה. התייתם מאביו קרול בגיל שש. בשנת 1944, בעיצומה של המלחמה, פונתה המשפחה מביתה. בהפצצה רוסית נהרגה אמו מרים, ודן נפצע ונאלץ להסתתר אצל משפחה יהודית.

בדצמבר 1945, בגיל אחת-עשרה, יצרה אחותו קשר עם ארגון ציוני שפעל תחת מעטה הצלב האדום, ומסרה את דן ואחיו לטיפולו. הם הועברו לווינה ומשם למחנה ילדים בבייריש גמיין שבגרמניה, שם שהה כשנה ולמד והוכשר לקראת העלייה.

בשנת 1947 עלה דן על אוניית האקסודוס בנמל סת' שבצרפת. לאחר קרב מול הנחתים הבריטים מול חופי ישראל, נלקחו המעפילים לחיפה, גורשו לצרפת ומשם בכפייה להמבורג, ונכלאו במחנות פפנדורף ואמדן שבגרמניה. לאחר כחצי שנה הועברו לאזור מרסיי, ומשם עלו לארץ בעלייה חוקית. דן הגיע לארץ ישראל באפריל 1948.

עם עלייתו הגיע לבית העולים ברעננה, עבר למוסד "אונים" בכפר סבא, למשק הפועלות בצפון תל אביב, ומשם במסגרת עליית הנוער, לכפר רופין, שם שהה כארבע-עשרה שנה.

יעל רז (איסלר), נולדה 1935

יעל נולדה בשנת 1935 בכפר רופין – כבת ראשונה לנפתלי וחנה (לבית קוך) איסלר, והייתה התינוקת הראשונה שנולדה בקבוצה. לידתה הייתה דרמטית: נולדה לפני הזמן, ביום סוערת וגשום, עוד לפני שהכביש בין הרצליה לתל אביב נסלל כראוי. אמה לא הספיקה להגיע לבית חולים, ויעל נולדה בצריף דולף במחנה מסד – ולפי הסיפור המשפחתי, הושכבה בארגז תפוזים מרופד בצמר גפן, שכן מיטת תינוק לא הוכנה מראש.

אביה נפתלי נולד בדורטמונד שבגרמניה ואמה חנה בפולין; השניים עלו ארצה ב-1934 והצטרפו לקבוצת "מסד" (לימים כפר רופין) בעמק בית שאן, שם עסקו בייבוש ביצות, נטיעות תמרים וניהול מפעל קני הסוף.

ילדותה של יעל עברה בין מסגרות חינוך קיבוציות שונות - גבע, נווה איתן, גניגר ורמת רחל -בתקופות שבהן הפרידה בין ילדים להוריהם הייתה חלק בלתי נפרד מהמציאות הקיבוצית. היא ראתה את הוריה לעיתים רק אחת לשבועיים. לאחר מכן למדה במכינה למורים ובסמינר בבית ברל, ועשתה את דרכה כמורה ואשת חינוך.

הקמת המשפחה והגעה לבני דרור

דן ויעל הכירו בכפר רופין, שם השתלב דן במסגרת עליית הנוער. ב-1 באפריל 1955 הקימו משפחה. בשנת 1962 הגיעו לבני דרור עם שני ילדיהם הבכורים. דן חיפש מקום התיישבותי בעל אופי משפחתי יותר, ויעל שאפה לגדל את ילדיה בבית תוך שמירה על מסגרת של התיישבות עובדת – ובני דרור נראה להם כמקום המתאים. לדבריהם, נקלטו יפה, והאקלים החברתי בשנים הראשונות היה חם ומלכד. דן עבד במושב כנהג, במשתלה, בפרדס ובשנותיו האחרונות כגנן וחצרן.