זאב (מוסה/ספי) ליטוין ז"ל

זוכר אני אותך זאב!
יום לפני זה קבלת עקיצה בעינן מדבורה ופניך היו נפוחים,
ואני כה בקשתיך, התחננתי, פקדתי 'אתה תשאר בבית', ואתה בשלך, לא! אני אלך אתכם,
והלכתי, ולחמתי, ונפלת? והביתה לחזור לא זכית.
בחור עליז היית ואת החיים אהבת מאד כאהוב אותם כל אחד מאתנו.
לא חזרת. את נישמתך הוצאת שם ונשארת!!!!

כרמי

-

זאב, אותך לא הכרתי ואם בכל זאת אקדיש שורות אלו לזכרו, הריני עושה זאת מתוך הכרה וצורך פנימי.
ברצוני לאמר לך ועליך מה שלא אמרתי לך בחייך.
לא תארתי לעצמי בצורה כה אכזרית תפרד מאתנו.
זכורני בהופעתך אצלנו במשק, הרושם החיצוני הדור וגא. ואילו התוך, רצינות, עדינות וטוב לב.
מעין פקחות ילדותית נשקפה מעינך אשר לא התאימה לגילך וחשבתי אותך משום כך צעיר יותר. אולם במשך הזמן נוכחתי לדעת שמאחוריו נסיון חיים כבן הארץ.
לא בחרת ולא בחלת בכל מקצוע ותפקיד. עבודה חקלאית, פועל בנין, נוטר, שוטר ולבסוף חזרה לכפר למשק חקלאי בו קיוית למצוא את מקומך הקבוע.
שאפת לחיי עבודה שקטים של כפר, לבנות בו משפחה עם רעיתך שכה אהבת. בקו זה היית עקבי וישר.
במשך התקופה הקצרה בו חיית אתנו נקלטת במשק ובחברה למרות שבהתחלה נראה היה לך הדבר לקשה.
זכור לי איך שמחת כשהוחלט כי עליך להכנס לענף הטרקטורים, ראית בזה הישג ואות שהקשר ביננו מתהדק.
ציפית ליום בו תתחיל אצלנו הקמת הנקודה בו תוכל לתת את חלקן כבעל מקצוע בבנין.
אך לא זכית זאב. ראיתיך לצאת לפעולה ותמיד בחיוך על הפנים. חיוך של בטחון וחדות חיים. ודאי גם בצאתך בפעם האחרונה היית כזה. אך לא הוספתי לראותך עוד.
תהי נשמתך צרורה בצרור בנין המשק והעם למענו נפלת.

חבר

-

בן למשפחת שומרים נדד בילדותו ממקום למקום ברחבי הארץ עד שבא והגיע אלינו.
מזגו וחינוכו היה עירוני, אך כנראה שכיסופים שמקורם בזכרונות הילדות, חיי כפר שלווים לעומת חיי העיר הסואנים, הראו לו את דרכו לכפר.
וכך הוא בא לדרור. לא קלה היתה עליו ההסתגלות לתנאי המקום ולחברה, הוא היה רגיל לחיי עיר רועשים, לחברות עליזות, רקודים ונשפים ולא פעם סיפר לי שמשעמם לו בתנאים שלנו.
רק לאט לאט התרגל למושגינו לראות את המשק כיסוד החברה ולא קל היה לו למצוא את מקומו. כאן.
אבל היתה בו תכונה להסתגל לתנאים חדשים בלי לוותר על עצמיותו, לחפש בכל תופעה את החיובי והיפה ורצון עז להשתרש באדמה ולבנות בית קבע למשפחתו הצעירה, והיא שעמדה לו למצוא את הכוח להסתגל ולהתאקלם במקום.
תמיד היה עליז. פשוט וישר בהליכותיו, בעל מזג טוב ושקט וזריז ומוכשר לכל עבודה.
כחודש לפני מותו שוחחנו על המפלגות בישוב ואז הסביר לי את דעותיו, שאין צורך בכל המפלגות. צריך רק רצון טוב מצד כל האנשים לפעול אך ורק לטובת עם ישראל. "ואז" הוסיף ואמר, "תראה שיהיה טוב".
דעה זו היתה טפוסית לו. הוא לא אהב פלפולים וסבוכים. הוא חפש ומצא תמיד את הדרך הישרה והפשוטה לקראת המטרה.
כשנקרא לפעולה, התברר שאיננו מסוגל לכך באותו יום, כי פניו היו נפוחים מעקיצת דבורים. אך למרות דרישתו של המפקד שיחזור, עמד על דעתו לצאת. ויצא.
"עבד" על מרגמה ובשמעו שיש פצועים התנדב להובילם.
בנשאו אלונקה נפל.

יהי זכרו ברוך.

​חבר.