תום (הנקס) הן ז"ל

תומי, אם רק היית יודע כמה הכל שבור מאז שהלכת.
לא ידעתי כמה שהחיוך הזה יחסר לי, כמה הביטחון שנתת לי היה המשענת שתמיד לקחתי כמובן מאליו והרשתי לעצמי ליפול כי ידעתי שתהיה שם להרים.
כל החברים שלך באים לכל התנדבות שאנחנו מארגנים, מנציחים אותך בכבוד ובדרך שלך, מקווה שאתה גאה בנו.
אני אוהבת ומתגעגעת

-

'לו רק ברכת לו - חיים' כתוב על הקבר של רס"ן תום הן בוגר מחזור א שלנו שכבר שנה עברה מהרגע שהוא בחר לשים קץ לחייו.
מילים ארורות ואיומות. מילים שיש בהן סתירה ענקית. איך בחירה יכולה להביא להחלטה סופית כל כך??
תום (ומסתבר שיש שכינו אותו הנקס) הביא ברכה בחייו לכל כך הרבה אנשים.
בתור תלמיד שיזם את סיירת אכפת לי, בתור חבר קבוצה במכינה שהגשים חלומות יצירתיים, בתור מדריך בקבוצת התאטרון בקרית היובל ובטח ובטח בתור מפקד וקצין.
כמו שאמר מפקד שלו באזכרה היום - מתורות לחימה והצלחה מבצעיות שחתומות על שמו ועד היכולת שלו להיות שם בשביל כל החיילים ואפילו ההורים שלהם.
אבל עם כל זה אי אפשר להפסיק לחשוב מה תום המפקד היה אומר לעצמו אם היה מפקד של חייל אחד בשם תום הן. איך היה מחזק אותו ומה היה מנחה אותו לעשות.
בטוחה שהיה אומר לו... תעצור רגע, תרגיע ותשחרר, קח חופש, תתייעץ... אז איך זה שזה לא קרה?? יש לי כמה תשובות משוערות אבל זה לא לכאן.
אני יודעת שחינוך הוא המקצוע הטוב ביותר בעולם!!!!!
ואם נודה באמת.. אני קצת מכורה אליו.
אבל אין ספק שימים כאלה מחדדים את מלאכת המחשבת העדינה הנדרשת מאיתנו.
הולכת לישון עם אהבה לתום שלמעשה נפרד מאיתנו לפני כמה שנים ובעיקר עם השאלות הנדרשות (דווקא מתוך בטחון בדרך), איך יכול להמנע מקרה כזה בעתיד.
מזכירה שאני כאן. גם אם נראית עסוקה, לא תמיד עם פתרונות אבל תמיד עם כתף פנויה אוזן קשבת.
ורק כך זכרו יהיה לברכה.
פשוט אדם מוצלח. אני הכרתי אותו כשעוד היה מציק לי בבית הספר היסודי, אך בתיכון כבר היה לאדם עם לב גדול שכזה, שזה פלא שגופו לא התפקע.
היינו יוצאים לריצות בבקרים סביב בית הספר ובסופי השבוע תמיד התייצבנו החברים להתנדבות שארגן.
הפעם האחרונה שנפגשנו, הייתה כשהקפצנו אותו, לבוש מדים, אל תחנת האוטובוס, ואני בדרכי להתגייס.
אני עדיין זוכר את קולו.

דן

-

תום הצנוע, תום המכבד, תום המרים והמעודד, רגיש, אמיץ, שקט, מעורר השראה, ומלא אור.
החיוך שלך ומשמע קולך קורא לשלום חי בזכרוני.
יהי זכרך ברוך חבר.

-
תומי, אם רק היית יודע כמה הכל שבור מאז שהלכת.
לא ידעתי כמה שהחיוך הזה יחסר לי, כמה הביטחון שנתת לי היה המשענת שתמיד לקחתי כמובן מאליו והרשתי לעצמי ליפול כי ידעתי שתהיה שם להרים.

כל החברים שלך באים לכל התנדבות שאנחנו מארגנים, מנציחים אותך בכבוד ובדרך שלך, מקווה שאתה גאה בנו.
אני אוהבת ומתגעגעת

-

מתגעגעים גם מחוץ ליום הזיכרון
אוהבים לנצח
תמר