ממש דרומית למושב, בגדת נחל דרור, מתנשאת גבעת חמרה קטנה שמרבית האנשים החולפים על פניה בכביש אינם מודעים לחשיבותה. גבעת האלון – או בשמה הנוסף, גבעת דרור – היא כתם החמרה הגדול ביותר שנותר כטבעו בלב השרון ולא נגע בו האדם. בגובה של כ-15 מטרים בלבד, היא אולי אינה נראית מרשימה מהכביש, אבל היא שריד נדיר של נוף שכמעט נעלם לחלוטין מהאזור.

בכניסה לגבעה עומד עץ אלון תבור עתיק, בעל שלושה גזעים, שגילו מוערך ביותר מ-250 שנה. עד המאה ה-19 כיסו יערות אלון תבור שטחים נרחבים בכל השרון, אך כריתה מאסיבית לצורכי הסקה בתקופה העות'מאנית, ולאחר מכן פיתוח חקלאי אינטנסיבי, הותירו בכל שטח המועצה פרטים בודדים בלבד. העץ שכאן הוא אחד מהם.

הגבעה כמעט לא שרדה. עם תכנון מחלף דרור הייתה אמורה להיעלם, אך פעילות של תלמידי קריית חינוך דרור והיחידה לאיכות הסביבה הצליחה לשנות את מיקום המחלף – ובכך הגבעה ניצלה. כיום היא יושבת כ"אי" בין תוואי כביש 553 הישן לחדש. העץ עצמו שוקם במסגרת מיזם של היחידה לאיכות הסביבה בשיתוף משרד החקלאות, ואלון התבור מוגן כיום על פי חוק.

גבעת דרור הוא אחד השטחים הטבעיים הגדולים והשמורים ביותר בתחומי המועצה ואתר טבע מרכזי .

הגבעה והאתר כולו היה אמור להימחק על ידי מחלף דרור, אך פעילות של היחידה לאיכות הסביבה בהובלת ציון דוד ותלמידי קריית חינוך דרור שינו את טוואי המחלף והגבעה נשתמרה.

עץ האלון עבר שיקום וטיפול על ידי אגרונום מורשה בתמיכה של משרד החקלאות. גילו מוערך בכ 300 נכון להיום.

בחלקה התחתון של הגבעה, קרקע השייכת למושב בני דרור, נטעו עצי ארץ ישראל ועצי מאכל כדי לעבות את החורשה ולייצר מרחב לפעילות פנאי ונופש

בכניסה למקום ניצב עץ אלון תבור עתיק אשר נשאר כשריד לאלוני התבור שכיסו בעבר את אדמות השרון.

במדרון הגבעה בעונות החורף והאביב נוכל לראות פריחת צמחים ופרחים רבים ובהם כלניות, תורמוסים, בן חצב יקינטון ועוד.

בפסגת הגבעה נוכל להנות מתצפית על אזור השרון ובערבים ניתן להנות משקיעות מרהיבות.

בחורף לאחר הגשם ניתן להנות גם ממראה זרימת נחל דרור שלמרגלות הגבעה.