מאיר ויקינסקי ז"ל

מאיר היקר והבלתי נשכח!
קשה להספיד אדם אשר בעבר כה קרוב היה בינינו.
מלא מרץ, תוסס, מסור לעבודה, מלא שאיפות לעתיד ילדיו המוצלחים, בעל ואב מסור ונאמן כל כך לבני המשפחה, לידידיו, ולרעיו.
בהיותו מוכשר היה תמיד מוכן לעמוד ולחלק מכשרונו לזולת.
זכורני כתשובה על אסונו הרב, ענה בחיוכו הנצחי: כי ידוע גם לא הוא לדעת הרופאים - המעשן חי פחות ב-10 שנים. אזי, במקום 120 - יחיה רק 110.
והנה לאיתנות הגורל - חייו היו כה קצרים.
המומים אנו לאבידה הכבדה וגדול הצער
כל בני משפחתך האבלה שכלפי חוץ, כאילו רגועים, אך גדולים הגעגועים ועמוק הם הכאבים.
כל כך. גם אנו קרובך, ידידיך, וכל מוקירי זכרך, קשה להשלים. מי שנגדעת טרם עת,
כי היה איש ואיננו עוד.
לא נשמע את קולו,
ולא נראהו עוד.
לעד תהיה חרוט בליבנו,
וזכרונך היקר לא ימוש מזכרוננו.
ת.נ.צ.ב.ה.

-

על מאיר ויקינסקי.
גדול הוא הכאב וגדול הוא הצער אשר פקד את בני המשפחה ואת החברים במשק.
מחלה קשה פקדה את חברנו מאיר, זה מספר חודשים, ולמרות תקוותינו ותפילותינו,
לראות אותו שוב בריא בחיק משפחתו, ועוסק בעבודתו במשק - נתבשרנו על פטירתו
כמהלומה היתה הבשורה, לכולם. למשפחה, לחברים במשק ולכל אדם אשר בא אתו במגע.
כי אדם יקר היה. אדם אשר לא ידע חולי, לא ידע מה זה עייפות. חבר אשר לא חס על זמנו בכדי להושיט יד לעזרה, ומלה טובה לכל אדם בעת משבר.
הלך מאתנו והוא עדיין צעיר ומלא תוכניות ותקרות למשפחה ולמשק.
גדולה היא האבדה ועמוק הוא הכאב, ובפי אין מילים לנחמה.
נזכור אותך ידידנו היקר כמו שהכרנו אותך - טוב לב, מסור ודואג לכל הסובב אותך.
אני רוצה, בשם המשפחה ובשם כל החברים, לבקש, במעמד זה, את סליחתך אם לא יצאנו ידי חובה כלפיך.
תהיה מנוחתך עדן, ונשמתך צרורה בצרור החיים.

חיים גרינברג

-

הנה כבר עבר שבוע ימים שחברגו מאיר לא נמצא ביננו, ועלינו להשלים עם העובדה הגורלית הזאת.
בתקופה האחרונה הרבה להתווכח על מעמד החבר המתבגר וביסוסו, ונמצא תמיד במרכז כל שיחה של היום - שנא להסתגר.
כל בוקר, כמו שעון, שמעתי את שיעולך היבש בהתקרבו לביתנו, ועל כוס קפה התחילה שיחה לפני יציאתנו לעסקינו היום - יומיים.
מאז עבודתנו המשותפת ברפת, מ- 1959, כאשר נוסד מכון החליבה, נרקמו והתפתחו יחסינו ולא נשארו מצומצמים לעבודה בלבד.
הוא הצטיין בשקט ובזריזות, והאוירה ברפת היתה נוחה ויפה. תמיד מוכן היה להושיט את עזרתו בכל עת.
כמה התרוצצויות התרוצץ כאשר נפצע עודד, ועזר לעוד חברים כאשר היו במצוקה.
לא נסוג מול יוזמה חדשה – אפילו הזרה לו.
אבדנו חבר טוב וער לבעיות המשק.
תמיד אזכור אותו, וכמוני כל חברי בני - דרור.
משה קמניץ.

-

מאיר ויקינסקי, שהוא בגן עדן, הוא עזר לנו הרבה. הרבה מאוד אחרי המוות של הבן שלי.
אחרי שנהרג... הוא גידל את נתי.
הוא ממש ממש עזר לנו על העצב. היה בא כל יום שישי מאלישבע לכוס קפה, קצת לשכוח, קצת איך אומרים, לדבר. לעשות שמח.
אבל מסכן. בגיל 40 הוא קיבל את המחלה קשה וגמר את החיים שלו.
איש יוצא מן הכלל.

אורטונס.