יצחק דוידוביץ ז"ל

בן מלכה ואברהם-צבי. נולד בשנת תרפ"ד (1924) במונקאץ', קרפטורוס שבצ'כוסלובקיה (כיום- שייכת לאוקראינה), ולו אח ואחות. יצחק היה בן למשפחה יהודית חמה ואוהבת ישראל. גדל והתחנך בקהילה היהודית הענפה בעיר הולדתו. חייכן וחרוץ, למד את מלאכת התפירה מאביו החייט.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליח להימלט מעירו ולחבור לגדודי החבלה בצבא הבריטי, איתם השתתף בלחימה נגד הנאצים.

הוא נפל בשבי הגרמני, וחווה על בשרו את אימי המלחמה במחנות העבודה ובמחנות הריכוז

בסוף שנת 1944, לקראת תום מלחמת העולם, עלה לארץ ישראל, התיישב בנתניה והחל לעבוד במלטשת יהלומים.

הוא התגייס לשורות ה"הגנה" ומילא בה תפקידים שונים בנאמנות ובמסירות רבה. לא התאימו לו חיי העיר והוא הצטרף למושב בני דרור בגוש תל מונד, שם המשיך בפעילות מאומצת ב"הגנה". כנוטר וכן כמפקד כיתה היה מפעילי ועדת הביטחון, זאת מתוך תחושת שליחות והקרבה עצמית. היה נעים הליכות וצנוע. תמיד הושיט עזרה. חיוך תמידי נסוך על פניו ושמחה בליבו.
בעלון בני דרור תיארו אותו חבריו כ"בחור עליז ושמח שעקבות ילדותו והמלחמה אותה עבר לא ניכרו כלל בהתנהגותו. במסיבות היה תמיד קולו מהדהד בחדר האוכל ומכניס בנו רוח תקווה וחדוות חיים".

יצחק המשיך בשירותו בחטיבת "אלכסנדרוני". הוא עמד לשאת אישה ולהקים בית, אך דחה זאת לאחר מלחמת העצמאות. ביום ד' באייר תש"ח (13.5.19948), יום אחד לפני הכרזת המדינה, חזר מעבודת לילה והתעקש להצטרף לחבריו אשר יצאו לקרב על הכפר הערבי טירה שבין רמת הכובש לכפר הס, ממנו איים צבא עיראקי על גוש תל מונד. רב-טוראי יצחק דוידוביץ נפל בקרב על טירה ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948).

בן עשרים ותשע בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בתל מונד.

שלמה, אחיו הבוגר ממנו שעלה לארץ כמה שנים לפניו, השתתף בהלווייתו. כחצי שנה אחר כך, ב-28.10.1948, הוא נפל בקרב האחרון לשחרור הגליל המערבי.
בעלון בני דרור פורסמו דברים לזכר יצחק. כתב חברו:
"אני שומע לצלילי השיר 'זמר, זמר לך' ומתוכם מופיעה דמותו של יצחק עם החיוך התמידי על פניו.
האם לא היו חייו שירה אחת פשוטה ותמימה?
כיצד הצליח להשאיר מאחוריו את חיי הגלות והמחנות, להתערות בחיי הארץ, למחות את כל המרירות והסבל ולהתמסר ללא כל כוונה של ברק חיצוני ורצון להתבלט לרעיון הבנייה וההגנה ותמיד שיר על שפתיו ומתוך שמחה...
בשומעי את צלילי השיר הזה ניצבת לפני דמותו של יצחק כחבר משק, כנוטר, כחייל וכמדריך,
טיפוס של בחור אשר העליזות והרצינות נתמזגו בו יחד".
יצחק מונצח באנדרטת חללי חטיבת אלכסנדרוני בנתניה, ובאנדרטה לזכר חללי בני דרור.