top of page

יצחק דוידוביץ ז"ל

נפל ביום ד' באייר תש"ח (13.05.1948)
בן 24 בנופלו
מקום מנוחתו בית העלמין תל מונד (חלקה צבאית)

בן מלכה ואברהם-צבי. נולד בשנת תרפ"ד (1924) במונקאץ', קרפטורוס שבצ'כוסלובקיה (כיום- שייכת לאוקראינה), ולו אח ואחות. יצחק היה בן למשפחה יהודית חמה ואוהבת ישראל. גדל והתחנך בקהילה היהודית הענפה בעיר הולדתו. חייכן וחרוץ, למד את מלאכת התפירה מאביו החייט.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליח להימלט מעירו ולחבור לגדודי החבלה בצבא הבריטי, איתם השתתף בלחימה נגד הנאצים.

הוא נפל בשבי הגרמני, וחווה על בשרו את אימי המלחמה במחנות העבודה ובמחנות הריכוז

בסוף שנת 1944, לקראת תום מלחמת העולם, עלה לארץ ישראל, התיישב בנתניה והחל לעבוד במלטשת יהלומים.

הוא התגייס לשורות ה"הגנה" ומילא בה תפקידים שונים בנאמנות ובמסירות רבה. לא התאימו לו חיי העיר והוא הצטרף למושב בני דרור בגוש תל מונד, שם המשיך בפעילות מאומצת ב"הגנה". כנוטר וכן כמפקד כיתה היה מפעילי ועדת הביטחון, זאת מתוך תחושת שליחות והקרבה עצמית. היה נעים הליכות וצנוע. תמיד הושיט עזרה. חיוך תמידי נסוך על פניו ושמחה בליבו.
בעלון בני דרור תיארו אותו חבריו כ"בחור עליז ושמח שעקבות ילדותו והמלחמה אותה עבר לא ניכרו כלל בהתנהגותו. במסיבות היה תמיד קולו מהדהד בחדר האוכל ומכניס בנו רוח תקווה וחדוות חיים".

יצחק המשיך בשירותו בחטיבת "אלכסנדרוני". הוא עמד לשאת אישה ולהקים בית, אך דחה זאת לאחר מלחמת העצמאות. ביום ד' באייר תש"ח (13.5.19948), יום אחד לפני הכרזת המדינה, חזר מעבודת לילה והתעקש להצטרף לחבריו אשר יצאו לקרב על הכפר הערבי טירה שבין רמת הכובש לכפר הס, ממנו איים צבא עיראקי על גוש תל מונד. רב-טוראי יצחק דוידוביץ נפל בקרב על טירה ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948).

בן עשרים ותשע בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בתל מונד.

שלמה, אחיו הבוגר ממנו שעלה לארץ כמה שנים לפניו, השתתף בהלווייתו. כחצי שנה אחר כך, ב-28.10.1948, הוא נפל בקרב האחרון לשחרור הגליל המערבי.
בעלון בני דרור פורסמו דברים לזכר יצחק. כתב חברו:
"אני שומע לצלילי השיר 'זמר, זמר לך' ומתוכם מופיעה דמותו של יצחק עם החיוך התמידי על פניו.
האם לא היו חייו שירה אחת פשוטה ותמימה?
כיצד הצליח להשאיר מאחוריו את חיי הגלות והמחנות, להתערות בחיי הארץ, למחות את כל המרירות והסבל ולהתמסר ללא כל כוונה של ברק חיצוני ורצון להתבלט לרעיון הבנייה וההגנה ותמיד שיר על שפתיו ומתוך שמחה...
בשומעי את צלילי השיר הזה ניצבת לפני דמותו של יצחק כחבר משק, כנוטר, כחייל וכמדריך,
טיפוס של בחור אשר העליזות והרצינות נתמזגו בו יחד".
יצחק מונצח באנדרטת חללי חטיבת אלכסנדרוני בנתניה, ובאנדרטה לזכר חללי בני דרור.

אורי.png
אורי.png
clouds.png
Image by Jessica Mangano

זוכר היה אותך יצחק!
טוב היית, עליז, ושמח. צוחק ומחייך אל כל אחד.
חדש היית בינינו ובארץ בכלל. לא הספקת לנשום את אוירת ארצנו. והנה הלכת בלא עת.
זוכר אני גם אותך, כיצד רצת אחרינו לחצר בית-הספר אחרי ליל שמירה ועבודת ליל בפרדס ואתה עייף ורוצה לישון,
אך בכל תוקף עמדת על כך שיתנו לך לצאת. גם כלפיך לא הועילו תחנונים ובקשות ואף לא פקודות, ויצאת גם אתה ונשארת שם, חבר יקר.
כדור ארור פלח את ראשך, ולא יספת עוד לצחוק ולחייך כאשר הסכנת.
זוכר אני כיצד פגשתך לראשונה אני ויעקב בקורס ההוא, היינו יחד. שם נפגשנו לראשונה שנינו אתך ואז מיד החלטנו, יעקב ואני- את הבחור הזה נקח אתנו ל"דרור" וכך היה.
אחרי גמר הקורס באחד הימים הופעת אצלנו ונשארת אתנו, כי רצית בחיים כאלה.
כמה אהבת את החיים הללו פה במשק, זוכר אני כיצד אהבת לשיר ולרקוד ולשמוח, כיצד אורו פניך, ועיניך הבריקו למראה בקבוק ריק, כן, כך גם אתה. לא תארת לעצמך כשם שאיש מאתנו לא חשב.
הלכת ונפלת, וקדשת בדמך את החיים שאהבת.
כרמי

-

זמר זמר לך......
מדי שמעי את צלילי השיר , נצבת לפני דמותו של יצחק.
יצחק כחבר במשק, כנוטר יצחק כחייט ובשיעור הדרכה. טיפוס של בחור אשר העליצות והרצינות נמזגו בו יחד.
עלה ארצה בגמר המלחמה ואת התקופה השחורה של שנות המלחמה עבר במחנות ריכוז ועבודה. אולם בבואו אלינו קשה היה להכיר שאכן עברו עליו בחייו כל אלו.
מלא חמימות ורצון חיים, שמח בכל ומוכן לעזור לזולת. בלבשו את מדי הנוטרים רחב לבו.
נראה כי הרגיש בזה פיצוי על ההשפלה בעבר. להגנה בכל גילוייה היה מסור בכל הלהט והמטירות.
באותו היום המר בו יצאו החברים לפעולה, חזר מעבודת לילה ונודע לו על היציאה. הצטרף מיד על אף שנדרש להשאר במקום.
יצחק עמד בתוקף שיצופרהו וצורף......
ינון זכרו בקרבנו לעד

-

יצחק היה זמן מצער בקרבנו ובעצם לא הספקנו להכירו.
הוא היה עולה חדש אבל את כל הגלות השאיר מאחוריו וכאשר בא אלינו היה מיד לאחד מאתנו. ספג לתוכו את אוירת הארץ והפך בן לילה להיות צבר.
אחרי עברו את הגיהינום של מחנות העבודה בהונגריה עלה ארצה מבלי להשאיר עקבות באפיו. לא ניכר בו דבר מן הטרגדיה האישית שלו.
הוא הפך ללוחם ועובד אדמה ונכנס לשורות ההגנה מתוך חדות רצון ונכונות לקרבן העליון.
פשוט היה בהליכותיו. מי אינו זוכר אותו במסיבות, בעבודה, היה מדביק בעליצותו את כל הסובב אותו, וכן היה עד יומו האחרון. היום בו יצא לדון אשר ממנה לא שב.
בעקבותיו הלך גם אחיו שלמה שהשאיר אחריו אלמנה ושני ילדים. זכרו לא ימוש מאתנו.

זכרו לא ימוש מאתנו

תרצו להוסיף הספד?

כאן תוכלו לכתוב דברי פרידה וזכרונות ואלו יתווספו לעמוד

bottom of page