משפחת יוגב

עליזה ואריה יוגב הגיעו לבני דרור כזוג צעיר בשלהי 1950.

עליזה נולדה ב- 1928 באיראן, כבת השנייה מתוך תשעה, למשפחת בלום המאוד משכילה ומתקדמת יחסית לתקופה. ילדי המשפחה הושפעו מהרעיון הציוני, הצטרפו לתנועת הנוער "החלוץ" ועלו בזה אחר זה ארצה, ללא הוריהם שעלו בהמשך. הם נקלטו בקיבוצים שונים, כשהצעיר מהם היה רק בן 10. עליזה עלתה ב- 1946 לקיבוץ בית הערבה, ובהמשך נקלטה בחברת הנוער של רמת הכובש. היא הצטרפה לפלמ"ח, הוכשרה כחובשת ולחמה בחטיבת הנגב, שם חוותה מצור וקרבות קשים. בתום מלחמת השחרור נקלטה עליזה בקיבוץ מלכיה שבצפון, אך המרחק והגעגועים לאחיה שבינתיים עלו ארצה ונקלטו בקיבוצים אחרים, הניעו אותה לנדוד לאזור קרוב יותר למרכז הארץ.

תמונות משפחתיות

לחיצה על תמונה תגדיל אותה. ניתן לשלוח תמונות נוספות ע"י 'הוספת תוכן' בתפריט

1954 לג בעומר 21 במאי- האחיות רחל הרשפט ועליזה יוגב, אורנה יוגב, אימן, עמוס.jpg

1952 אריה ועליזה יוגב עם התינוקת אורנה .jpg

עליזה יוגב, קצת לפני שהיא ואריה הגיעו לבני דרור. אביב 1950. הכלה הצעירה עליזה יוגב בפתח האוהל בו התגוררו היא ואריה עם נישואיהם. שימו לב לחולצה שהיא לובשת, עם רקמה מעשה ידיה מסביב לצוואר. היישוב – בית חבר. מושב שיתופי צעיר שהוקם גם הוא על ידי משוחררי הצבא הבריטי ועל ידי עולים מאנגלייה. המקום לא התרומם, התפרק די מהר ובמקומו הוקם לימים כפר דניאל. אריה ועליזה עברו משם לבני דרור כמה חודשים לאחר שהתמונה צולמה, ותמיד זכרו והזכירו איך התחילו את חייהם המשותפים באוהל ואיך שגשגו והגיעו בבני דרור לחיים טובים הרבה יותר.

1954 לג בעומר 21 במאי- האחיות רחל הרשפט ועליזה יוגב, אורנה יוגב, אימן, עמוס.jpg

1954 לג בעומר 21 במאי- האחיות רחל הרשפט ועליזה יוגב, אורנה יוגב, אימן, עמוס.jpg

1953 אורנה, פסח 31-03-1953 אחרי הלול יצרו בבני דרור גדרה שאפשרה מרחב תנועה גדול יותר לתינוקות שלמדו לזחול, לעמוד, לברוח מהגדרה ולהתחיל ללכת. הגדרה הייתה עשויה מחלקי עץ שאפשר היה לחבר בפינות, להניח על הדשא ולרפד בשמיכה (מסוג שמיכות סקביאס שרבים מהחברים הביאו איתם מהצבא הבריטי) או במחצלת שהיה לה ריח נהדר של קש. שימו לב לשמלה ולנעליים בסריגת יד. לדעתי כמעט כל האימהות שלנו סרגו. כשבגד הפך קטן (בדרך כלל לאחר שעבר כמה ילדים במשפחה) פרמו, איחדו עם צמר מבגד נוסף שעבר תהליך כנ"ל, וסרגו סוודר חדש. הנה סוודר משוחזר שכזה, שעליזה יוגב סרגה בתחילת שנות ה-70. שומרת אותו מטעמי נוסטלגיה. הייתה גזרה בסיסית (שנקראה רגלן) ועל פיה אפשר היה לגוון ולסרוג אינספור יצירות. גם אני סרגתי לילדי סוודרים רבים בסגנון זה.

1952 ראש השנה 20-09-1952 (2) – שימו לב לכובע רחב השוליים שכולם קראו לו כובע שמש. הרימו את שוליו כדי שיראו בתצלום את הפנים אך בניגוד לגוף, הקפידו על הגנת הראש בעזרת כובע, וכולם בבני דרור, קטנים וגדולים, חבשו כובע מחוץ לבית.

1952 ראש השנה 20-09-1952 אורנה יוגב עומדת בלול מתוצרת נגריית בני דרור. הלולים היו עשויים עץ, לא מתקפלים, ועברו ממשפחה למשפחה. מי שרצה – צבע את הלול. לא מצאתי תצלום עם מיטת תינוק אך המיטות היו עשויות ברזל, עם סורגים כמובן, וצבועות לבן. אני זוכרת שלקראת לידת אחי עמוס, תלו את חלקי המיטה על חבלי הכביסה (לא ממש חבלים אלא חוטי ברזל) וצבעו מחדש בצבע לבן.

1952 (15-9-1952) אורנה יוגב באמבט הפלסטיק והניילון טרם הגיעו לארץ (הגיע ארצה ב- 1953 ולקח זמן עד שהפכו לנפוצים) וגיגיות, דליים ואמבטיות היו עשויים פח. קערות למטבח היו עשויות אמייל. שקיות היו עשויות נייר. עדיין לא הייתה מודעות לנזקי השמש ואף השתדלו לחשוף תינוקות וילדים לשמש כדי למנוע רככת שהייתה מחלה נפוצה בארצות אירופה הקודרות, מהן הגיעו קובעי מדיניות החינוך והרפואה בישראל. נהגו לעשות לקטנים "אמבטיית שמש". הפשיטו לגמרי, פרט לכובע רחב שוליים, ומרחו בשמן פרפין כדי שהשמש תטגן אותנו היטב. את הנזקים המסוכנים לעור, מגלים בני דור ילדי ראשית המדינה, מאז הגיעו לגיל 40 בערך.

1952 מסיבת יום הולדת אורנה שנה 22-11-1952 - תמונה באדיבות אורנה נריה יוגב.jpg

1952 מסיבת יום הולדת אורנה שנה 22-11-1952 (2) - תמונה באדיבות אורנה נריה יוגב.jpg

1952 – עליזה יוגב מאכילה את אורנה התינוקת. שימו לב ל"ריהוט". עליזה יושבת על כיסא שאריה יוגב הכין משאריות קרשים, ואורנה בכיסא אוכל מתוצרת נגריית בני דרור (לפני שהפכה למפעל רהיטים מפואר). במושב הכיסא היה חור מתחתיו שמו סיר לילה, כדי לחסוך בחיתולים מלוכלכים (עדיין לא היו חד-פעמיים).

אירית, אורנה ועמוס יוגב. נטיעות ט"ו בשבט 1958-9. שימו לב לנשים ברקע – עדיין רובן לובשות חצאיות אפילו בחורף. בעבודה כבר רוב הנשים לבשו מכנסיים אבל זה עדיין נחשב משהו לא כל כך ייצוגי לנשים.

עמוס יוגב 1967.jpg

פורים 1955. עליזה יוגב עם עמוס ואורנה בתחפושת הולנדית מאולתרת – כובע מבריסטול וצמות מצמר. לא היו אז תחפושות קנויות. רק בשנות השישים אפשר היה לקנות אביזרים כגון שרביט וכתר, אקדח, חרב, זקן וכו', אבל את התחפושות עצמן הכינו בבית. לפעמים ביקשו בהשאלה משהו מהשכנים ובבני דרור הסתובבו ילדים מבית לבית ובדקו אם אפשר לקבל מניפה, עגילים, גרביים שמגיעות עד הברך, כובע וכדומה. עליזה יוגב התמחתה בצביעת נעליים וסנדלים שהגיעו לסוף דרכם, בצבע כסף.

פורים 1957 – אירית, אורנה ועמוס יוגב.

פורים 1962-3. אירית, אורנה ועמוס יוגב עומדים על הבמה במועדון הירוק. אורנה מחופשת לשודד ים, כחלק ממחזה שהקלעים מאחורי הגב קשורים אליו. כמובן יצירה של יעקב מאור.

קורס ראשון לתפירה בהדרכת זהבה מאור, דליה גרינברג רוני בן אליהו נירה גרינברג טלי שחר עליזה .jpg

שני תינוקות כהי עור (אביב 1954) עמוס ואורנה יוגב. צולם עם פלש אבל התאורה לא משהו ולכן אנחנו כהים. המעניין בתצלום הוא הכיסוי על המיטה. כולם בבני דרור ישנו על "מיטות סוכנות" עשויות ברזל, מזרנים ממולאים בקש, ועליהם כיסויים כאלה ואחרים.

חורף 1968. רחל ויעקב הרשפט, בצלאל גוטמן. מרפסת הבית של הרשפט. שימו לב לארון הקיר במרפסת. ארונות כאלה היו ברוב המרפסות. בחלק הפתוח של הארון – מגפיים – פריט לבוש חיוני לכל אחד מתושבי בני דרור, בכל גיל, ג'ריקן נפט עבור תנור החימום וסרבל עבודה תלוי על דופן הארון. הכיסא המתקפל בו יושבת רחל (בהיריון עם שלומית) היה גם הוא מאד נפוץ בישראל של אותה תקופה. היו כיסאות נוח כאלה בגדלים שונים – כאלה שמיועדים לישיבה בטיולים ואחרים שנועדו להשתרעות במרפסת. מסגרת אלומיניום ורצועות ניילון קלועות. נעלי הבית של יעקב, מתוצרת המגפר. כעבור שנים קיבלו את הכינוי "נעלי קיפי" לכבוד קיפי הקיפוד מתוכנית הילדים המיתולוגית רחוב שומשום. כולם בבני דרור נעלו נעלי בית כאלה ולקח שנים עד שנגמלתי מהן, אפילו לאחר שעברתי לירושלים. (אורנה)

1952 אריה ועליזה יוגב עם התינוקת אורנה .jpg

לוליטה.jpg

חורף-אביב 1952. עליזה ואריה יוגב עם התינוקת אורנה. תקופת הצנע. שימו לב כמה כולם רזים.

קיץ 1952. עליזה יוגב ואחותה רחל הרשפט בים עם אורנה התינוקת. עדיין לא הגיעו לישראל חומרים סינתטיים ובגדי הים של כולם היו עשויים סריג צמר דק. מאחורי רחל אולי (?) משה קמניץ ובידו גלגל ים עשוי מפנימית של גלגל טרקטור. טרם הגיעו אלינו גלגלי ים צבעוניים.