יצחק אברהם נולד ברומניה ב-1921 ועלה לארץ ב-1935 בגיל 14. לאחר שירות בבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה, הוא היה בין מייסדי מושב בני דרור כחלק מגוש תל מונד. אברהם קיבל על עצמו את ניהול ענף הפרדס במושב והפך אותו לענף המרכזי במשק. במקום לעקור את הפרדסים הנטושים שקיבלו החברים כפי שהציעו מומחים, בחר בדרך השיקום - גיזום, השקיה מסודרת והדברת מזיקים. תוך זמן קצר חזרו היבולים והפרדס התפתח למעל 1200 דונם.

אברהם היה ידוע במסירותו לעבודה ובסירובו לקחת חופש שנתי. כאשר הציעו לו להינפש, ענה: "האמן לי, כי הכי טוב הנני מרגיש בפרדס, בעבודה". הוא השכים בשעות הקטנות של הלילה לניהול הבארות בנוסף לעבודתו הרגילה בפרדס. במשך עשרות שנים שירת במזכירות המושב וכיהן בתפקידים שונים באזור ובמועצה האזורית. הוא היה פעיל במקהלת המושב ובארגון אירועים חברתיים, וידוע היה בקולו הבריטון ובשירתו של שירי עם ישראליים ושירים רומניים. חברי המושב זכרו אותו כמי שתמיד היה מוכן לעזור ולא סירב לבקשה. אברהם נפטר ב-1978 ונקבר במושב.

אשתו נעמי נולדה ברומניה ב-1926 וקיבלה חינוך ציוני. היא עלתה לארץ ב-1948 לאחר ששוחררה מכלא פוליטי ברומניה. מסע העלייה כלל עצירות בבולגריה ובקפריסין, ובישראל הגיעה תחילה לבית עולים בנתניה ולאחר מכן לחיפה אל אחותها. דרך אבן יהודה ועין ורד הכירה את יצחק אברהם, התחתנה עמו ועברה למושב בני דרור.

על תחילת חייה במושב סיפרה נעמי: "לא קל. היה לי קשה, הייתי עירונית". למרות הקושי בהתאקלמות, היא עבדה במטעי האבוקדו של המושב, השתתפה במקהלה ותרמה לפעילות התרבותית המקומית. היא תפרה בגדים למסיבות וחגיגות המושב ודאגה לחינוך ילדיה. 

הזוג השתתף בחיי הקהילה המושבית, כולל חתונות משותפות, חגים קהילתיים ובר מצוות משותפים. על התקופה ההיא סיפרה נעמי: "היו לנו חיים מאוד שמחים יחד".