top of page

משה-חיים ניצן סוקולק ז"ל

נפל ביום כ"א באייר תש"ח (30.05.1948). בן 33 בנופלו.

בנם-יחידם של צביה ומרדכי, נולד בשנת 1915 בעיר סוקולי, מחוז ביאליסטוק, פולין.
הוא למד בישיבת לומז'ה והצטרף אל "השומר הדתי". יחד עם לימודיו בישיבה רכש לו השכלה תיכונית והשתלם בהנהלת חשבונות. היה מראשי הפעילים בתנועתו ואחרי שהותו זמן-מה בקבוצת-ההכשרה הראשונה של התנועה בפולין נקרא בגלל כשרונותיו וסגולותיו לעבודה בהנהגה הראשית והשתתף בעריכת עיתוניה ("אהלנו" בעברית ו"התורן" בפולנית).
בשנת 1938 עלה ארצה והצטרף לקבוצת "אברהם" של "הפועל המזרחי" בכפר פינס. בקבוצה מילא תפקידי מזכיר פנים וחוץ וביצע בהתלהבות ובמסירות כל משימה שהוטלה עליו. עם ראשוני הקבוצה עלה להתיישבות בכפר עציון והתמסר לעבודה בהנחת יסודות הנקודה.
לדרישת החברים נטל עליו את תפקיד המוכתר, למד את הלשון הערבית וידע ליצור יחסים תקינים עם השכנים העוינים שבהרי חברון.
פעם, בשעת סכסוך קרקעי, הצליח בעמידתו האיתנה, יחידי מול הערבים הרוגמים באבנים, לעורר כבוד כלפיו ולהביאם לידי ציות להסכם, לסגת משטח המריבה עד לבירור בין המוכתרים של שני הצדדים.
בגלל משבר חברתי פרש מהקבוצה בראשית תש"ז והוא אז כבר בעל לאישה ואב לשני ילדים.
משה-חיים הצטרף לארגון בני דרור שהתיישב בגוש תל מונד כמושב שיתופי. גם שם עזר לחבריו החדשים בענייני משק והנהגה כאחד ונתחבב על כולם.
בחורף תש"ח, עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, השתתף בהגנת המקום והגוש עד שנפצע בשעת הפגזת האויב על המשק.
ביום כ"א באייר תש"ח (30.5.1948) ומת בדרך לבית-החולים.
הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל מונד.

אורי.png
אורי.png
clouds.png
Image by Jessica Mangano

לא הצלחנו להכירו ולהתקשר עמו כראוי, כי אך זמן קצר לעין חי אתנו.
בא אלינו מכפר עציון, קבוצה אשר המנה על מיסדיה וחבריה הותיקים. כל הזמן נשא בעול תפקידים משקיים וחברותיים בקבוצתו. היה נציגו של הגוש בפני השלטונות וכלפי השכנים באיזור צר ועוין לנו ביותר, אזור חברון.
הוא הצליח להתחבב על השכנים בגלל אופיו הישר והתנהגותו האמיצה.
נציין כאן אפיזודה אופינית להתנהגותו של משה. באיזור ההוא פרץ פעם סכסוך קרקעות ביננו ובין הערבים השכנים. ישובי הגוש והם אז שניים, נצטוו לצאת לחרוש ואף השכנים התכוננו לכך. וכרגיל הופיעו שני הצדדים מוכנים לכל. כשהחל החריש על ידי אנשינו, הופרעו מיד על ידי הערבים שבאו בהמוניהם מכל הסביבה.
לאחר דין ודברים הוחלט ששני הצדדים יסוגו והמוכתרים של הצדדים ינהלו משא ומתן ויקבלו החלטה, נקבע גם קו הנסיגה אולם הערבים המשולהבים סרבו לסגת עד אשר יסתלק היהודי האחרון - המוכתר משה מהשטח, ומשה על סוסתו לא זז ממקומו.
החלו לרגמו באבנים אך הוא בשלו, לא יזוז.
גם לדרישת החברים לא נעתר עד שלבסוף נסוגו הערבים.
להתנהגות כזו היה דרוש אומץ לב ותבונה , - ובתכונות אלו התברך.
על אפיזודה זו נודע לנו מפי חבר בקבוצתו. הוא עצמו לא הרבה לספר על עברו. שקט וצנוע היה אך תקיף בדעתו.
בבואו אלינו נוכחנו במהרה על סגולותיו האנושיים. בעל תרבות יהודית וכללית מקיפה. בשקט ובצנעא חדר ונקלט בכל פינות המשק. עוד בטרם נגמרה תקופת המועומדות הפורמלית נבחר כחבר בהנהלת המשק כי זקוקים היינו ליכלתו, לנסיונו המשקי והחברתי.
מן הראוי לציין במיוחד את עריכת העלון שנעשה על ידו תקופה מסוימת. מהיום שקיבל על עצמו את התפקיד הזה - והמשיך בו עד יומו האחרון - הצליח להעלותו מצורתו האינפורמטיבית היבשה כפי שהופיע לפניו, לכתב עת בעל צורה ותוכן מדריך ומכוון, שכולנו ציפינו להופעתו.
תיכן ושקד על פיתוחו והרחבתו אך לדאבון כולנו פגז האויב הארור גדע פתיל חייו.
בימים האחרונים, לאחר שנודע לנו על גורלו של גוש עציון הנצור ועל טופו המר, נסוכה היתה עליו תוגת אבל ובתוך תוכו התייחד עם חבריו לשעבר.
לא בגוש עציון. לא בפעולת קרב בחזית - בתוך חדר האוכל נפגע, כרע ונפל.
חבל על דאבדין......
יהי זכרו ברוך ושמור לעד.

תרצו להוסיף הספד?

כאן תוכלו לכתוב דברי פרידה וזכרונות ואלו יתווספו לעמוד

bottom of page