אריה נולד בחוטימסק שבבלרוס, ב 1898. הוא נחשב לעילוי ב"חדר" ואף שימש כמורה מחליף לפי הצורך. כשגדל, גילה את הספריה העירונית והיה קורא גם ספרים שאינם ספרי קודש. כשחזר לעיירה התלבט בין החסידים ובין המתנגדים. הוא העדיף את החסידים עד ששמע שהם מתנגדים לציונות. 

הוא הפך למורה, ספרן ואח"כ התמנה לסגן מנהל גימנסיה. ב 1916 הקימו הוא וצעירים נוספים קבוצה שדיברה עברית ושמרה על הרובע היהודי. אריה גוייס לצבא הרוסי בשנת המהפכה 1917. 

בהמשך נאלץ לברוח עם אחיו לאוקראינה והם התמקמו בחרקוב. שם התיידד עם הרב תומרקין שהכיר לו את קרובת משפחתו: יהודית (צ'רנה) אלפרוביץ.

יהודית נולדה ב 1898 בעיירה בליטה, למדה בחדר עם הנערים, הם קראו ספרות עברית ואת עיתון "הצפירה". 

כשהיתה בת 14 (1912) שלחו אותה הוריה לדודתה שבחרקוב (אוקראינה) לעבודה ולימודים. יהודית למדה שנה אחת רפואת שיניים והפסיקה כשהקומוניסטים כבשו את העיר ב־1917, אז רוב המורים והאינטליגנציה המקומית ברחה לטורקיה. הוריה הצטרפו אליהם לחרקוב.

אריה ויהודית נישאו בינואר 1921. וכמה חודשים לאחר מכן הם עזבו לישראל, שררה אז תחושה קשה של חוסר ביטחון ליהודים. הם חנו בוילנה כשלוש שנים והמתינו לסרטיפיקט לארץ ישראל. שם נולדו שני ילדיהם הראשונים, זאב (1921) ושמואל (1923).

באפריל 1924 הגיעה המשפחה לישראל באוניה בשם "רומניה".

לאחר הרפתקה קצרה כבעלי מלון בחיפה הם הופנו לפתח תקווה לקבוצת מעבר של עולים חדשים. 

יהודית החלה לבשל והם החזיקו במסעדת פועלים מצליחה כ 10 שנים. בינתיים נולדו אלה (וינר, 1927) ומשה (1930). שני הבנים הגדולים התגייסו לצבא הבריטי להתנגד להיטלר ומוסוליני מחשש לפלישה לארץ. 

עם קשיי הפרנסה שלחו את אלה ומשה ליעקוב אלפרוביץ אחיה של יהודית במושב חרות לתקופה קצרה.

הם עזבו את פתח תקווה לאחר 17 שנים לתל אביב שם היו 6 שנים.

ב 1946 שוחררו הבנים הגדולים ושמואל שהיה חבר בקבוצת ההתיישבות שהוקמה על ידי החיילים שאיתו היה לאחד ממקימי בני דרור. אלה התגייסה לפלמ"ח ומשה הלך ללמוד במקווה ישראל.

כחצי שנה לאחר הקמת בני דרור אריה ויהודית הצטרפו כחברים בני 48 כשגיל החברים הממוצע היה 24-26.

אריה התמקם בהנהלת החשבונות של המושב, יהודית תיקנה ותפרה בגדים במכבסה. הבן שמואל עזב את בני דרור לאחר כחמש שנים.

במהלך השנים כתב אריה ספרים, ראשית הוציא לאור את ספרה של הסופרת רבקה אלפר, אחותה של יהודית "אנשי פקיעין" לאחר מותה. וכתב את הספרים: "רועה ולוחם" - סיפורו של גרשון פליישר ראשון הנוקדים ואיש השומר. "רבקה אלפר", "כאש עצורה" סיפורה של רבקה אלפר - פועלת סופרת ועיתונאית, "קשירת חוטים" - פרטי אוטוביוגרפיה החל מהילדות ועד לעליה ארצה ו"בצבת הקיום" על חייהם בישראל והקמת בני דרור. כל הספרים הופקדו בספריה הלאומית של מדינת ישראל.

בשנותיהם האחרונות עברו אריה ויהודית לבית אבות של תנועת המושבים בפרדס חנה.

אריה נפטר בשנת 1985 ויהודית ב 1992 והם נקברו בבית הקברות של תל מונד ליד נכדתם ריבי שנהרגה ב 1974.