חיים עמנואל גוטמן פרבר ז"ל

אתה חיים,

איש העבודה והעמל זוכר אני, אז בימים ההם כשרק התחלנו לארגן את עצמנו בתוך המסגרת הכללית של "ההגנה", כשרק התחלנו ליצור כיתות, אתה בין אנשי פ.ל.מ. היית, אך לא הסכמת לזאת עד אשר ביום אחד באת ובקשת 'אין ברצוני להשאר בפ.ל.מ. כי אם רוצה אני לעבור ל"חיש", כי הפ.ל.מ. זה רק בשביל הבית ואני רוצה למרחב לצאת',
כן! את מבקשך נתנו לך. הועברת לחיש והלכת לקורס אלונקאים והתמסרת לזה וחזרת אלנקאי ממדרגה א.
אתה אשר גם במסגריה היית ראשון אשר כמו להפטיש במסגריה כן עם הרובה במטווח. היית סוג אַ, קלעי למופת.
כן חבר יקר. אתה הלכת ואינך, אתה אשר את הפצע שלי חבשת מספר דקות לפני מותך זאת לעולם אזכור לך בתודה.
אתה בין הנופלים, ניתק פתיל חייך. באותה מהירות שהיית חותך ברזל בעבודתך.
הלכת ידידי ואינך עוד אתנו.

​כרמי

-

הכרתי את חיים בזמן שרותנו בצבא הבריטי כשיסדנו את גרעין ארגון דרור.
הוא היה מהנחבאים אל הכלים ולא התבלט בחיי היחידה עד שלא הגיעו למגע ישיר אתו.
תמיד שקט, שקוד על השתלמות במקצוע, ביום בעבודה מעשית ובערבים בלמודים.
משנודע לו שקיים ארגון להתישבות ביחידה הודיע מיד על בקשתו להצטרף ובחפץ לב קבלנוהו לגרעין.
מיד השקיע את כל מרצו בארגון, ישב ערבים שלמים כדי לעשות תכניות למען חלומו; בית מלאכה גדול בתוך ישוב חקלאי. זוכרני עוד את האסיפות שכנסנו אז, תמיד היה חיים מהתובעים יתר עירנות וליכוד ויותר ראייה לעתיד.
הוא לא יכול היה לחכות, כבר רצה לראות את המשק בבנייתו, מה יהיה הבסיס הכלכלי. דאג לשילוב שבין המלאכה והחקלאות.
מיד אחרי שחרורו בא לדרור והחל לעבוד במסגריה והשקיע בה את כל מרצו. לאחר זמן מה קיבל גם את הנהלתה. תמיד דרש מהעובדים יותר מרץ והתענינות בעבודה ובעיקר תבע זאת מעצמו כדי להיות לדוגמא לאחרים. המסגריה היתה בשבילו מפעל חייו, ללא לאות וללא הרף תכן תכניות להרחבתה, להעלאת פריון העבודה ולארגון יעיל יותר של העבודה. חיים והמסגריה היו שני מושגים נרדפים, אי אפשר היה להעלות על הדעת שאחד יתקיים בלי השני.
נעוריו, עד כמה שידועים לי, היו קשים. יתום גדל בבית דודו. עלה בגיל צעיר ארצה והשתרש בה.
החל לעבוד במשק דודו בגמר בית הספר העממי והמשיך ללמוד בערבים. אחרי כן החליט להגשים את שאיפתו וללמוד מסגרות מיכנית, המקצוע האהוב עליו. בבוא פקודת הגיוס ליחידות העבריות, קם והתגייס והוא אז בן 17 וחצי שנה. זה טבע בו את חותם הרצינות, הידיעה הברורה לאן דרכו מועדת.
עבורו לא היו קיימים כל היסוסים. הוא שקל, החליט מה שהחליט וידע לעמוד על דעתו בתוקף.
חבריו העריכוהו בגלל זה, כי ידעו מה שחיים אומר אינו נאמר סתם לשם אמירה בעלמא.
הוא אהב מכל את השלמות ולא יכול היה להבין הססנות ופשרנות. חמור כלפי עצמו ומוכן לשמוע כל ביקורת על עצמו ותכונה נדירה, - גם להסיק מזה מסקנות.
עם כל זאת היה בו חוש חברתי עמוק, אהב להיות בחברה, לדון בשאלות עם חברים ולקול את הדעות המנוגדות לדעותיו ובכלל לשמוע ולהקשיב לדברי האחרים. אף פעם לא התיאש. תמיד היה בו אוצר גלום של מוץ שבו הדביק את אלה שהיאוש החל דבק בהם.
ופתאום, חדשים ספורים אחרי נשואיך המאושרים - נפלת.
אולם נפלת כפי שרק אתה יכולת ליפול. ראיתיך כמעט כל זמן הפעולה ברגעים הקשים ביותר, הוכחת אז את רוחך האיתנה, האומץ והמשמעת הפנימית.
לא אבדת אף לרגע את קור הרוח ואת רגש האחריות לכלל, לזולתך. כשנפגע מישהו, מיד חשת למקום וחבשתו.
בזמן הנסיגה הבלתי מסודרת לא חסת על חייך וגררת אחריו פצוע. הגעת כמעט האחרון אל מעבר לקוינו, מסרת את הפצוע לידי האלונקאים שחכו שם, אך לא יכולת להשלים עם הרעיון שכן נסוגנו ורצית לחזור ולעשות משהו.
היינו לאחר שעות מרובות של קרב בלי אוכל ומים, שבורים ורצוצים. דברתי על לבך שנשב קצת יחד לנוח עד שיתברר מה המצב, אך אתה כאילו לא שמעת קולי וחזרת ישר לעמדה קרובה ולמוות ומאז לא ראיתיך יותר.
אנחנו עומדים דם לזכוך. היית לנו לסמל למסירות ולהקרבה עצמית, לחייל היודע את חובתו ולחבר המסור לחבריו.
תנוח בשלום כל זכוך לא ימוש מקרבנו.

חברך ראובן.

-

חיים!
הכרתיו תוך עבודה משותפת במסגריה.
יש אנשים אשר בהתנהגותם הטבעית היו מובלטת משפיעים ומדריכים את אלה החיים בקרבתם כזה היה חיים.
ישר, מתון, עקבי ודייקן ואת אשר חשב לנכון - וזה קבע תמיד לאחר עיון ומחשבה - הוציא לפועל למרות דעת הכלל הנוגדת. לא ניסה לשכנע אחרים ללכת בדרכיו. האמין תמיד, שכאשר יוכחו בצדקת דעותיו במילא יקבלום.
יושרו לא התבטא רק בגישתו לחבריו במשק.
כזה היה גם כלפי אנשים שבאו אתו בקשרים בעניני עבודה וענינים שונים אחרים.
זכורני כיצד היה מסדר חשבון עבודות ל"מושבניק", חשבון אשר אף פעם לא נגמר בסכום עגול כי אם בדיוק לפי חישובי חומר ושעות עבודה.
אזכור פרט אופיני. עם פרוץ מלחמתנו קבלנו עבודה מסוימת - מטעם שלטונות הנפה. קבלנו אותה לפי מחיר מסוים. לאחר מכן נודע לנו שעבור אותה עבודה מקבלים בבתי מלאכה אחרים מחירים הרבה יותר גבוהים.
כשהצעתי לו להשוות את המחירים לא הסכים. "זוהי קורופציה" אמר, "מצד אחד תורמים מס להגנתנו ומצד שני מתעשרים על חשבון המלחמה".
הוא חלם הרבה על הקמת מפעל חרשתי במשק. תמיד היה מלא תכניות ודרש מעצמו ומאחרים התלהבות מלאה.
אותו הענף הקטן "מסגריה", הועלה בתקופת עבודתו לענף שהבטיח התפתחות וביסוס, ובאין חיים, החבר שידע להרים משא, ירד והוזנח המפעל לחלוטין.

חבר.