דן (דני) לורברט

דני.
בעלה של אתי ,אבא של איילת, חגית, יפעת ורעות. סבא אוהב. חבר. עצוב מאוד.
מצבריי המושב! בצער גדול וכאב עצום אנו מודיעים על פטירתו של חברינו. איש רב פעלים בחיי החברה והתרבות במושב, איש יקר, כישרון כתיבה, איש, מחייך, חברותי, תרם רבות למושב, אהוב, נעים הליכות, משתתף בספורט במועדון לחבר, אנרגיות טובות, איש משפחה הוא בן זוג למופת לאתי אהובה. אוהב אדם, איש של חברה מיוחד, שכן אהוב, צחוק, רוח טובה, נעים, תורם, עובד חרוץ ומסור, פעיל בוועדות השונות, עוזר, שמח, חוש הומור, סמל לעשייה חיובית, חוכמת חיים ואני אוסיף גם-יפה מראה.
אני ודני נפגשנו לראשונה עוד לפני שגרתי בבני דרור-דני הגיע אליי לקבלת קהל בביטוח לאומי עם מחלת הריאות ממנה סבל, ואני שכבר הייתי במסע ומתן מתקדם על קניית הבית רק רציתי לשמוע ממנו איך זה לגור בבני דרור. וכמו שדני עונה ,הוא אמר לי: הדשא שם ירוק. מה שיש מתחת לדשא, אני לא יודע.
עם הזמן הצלחתי לרתום את דני להגיע למועדון ותיקים לשיעורי ספורט. מגיע תמיד מדוגם, לפני הזמן, מחכה באוטו לתחילת השיעור. כשהוא בשיעור: קונדסון - מצחיק וציניקן ובעיקר נהנה מהחברה והתנועה. מידי פעם יוצא לפני הזמן ואומר: מגיע אליי טכנאי. ואני ידעתי שהוא חוזר לאתי שצריכה אותו. בעל למופת.
לעיתים פגשתי אתכם, דני ואתי והבנות, בשישי בבוקר בארומה. עבורכם זו הייתה השגרה. והשישי הזה בעת שהתארגנת לעוד שישי שגרתי – הוכנו בתדהמה.
זוכרת את שאמרת לו: מהיום שרן אחי נהרג, האמא שהייתה לי לא חזרה להיות אותה האמא שהייתה.
נשאת בתוכך את הכאב – ונשארת חייכן.
דני... כל נשימותיך עדיין נשמעות במועדון, החיוך שלך, נועם הליכתך, אוהבת אותך. יודעת שגם אהבת אותי.
כל פעם שדיברנו בטלפון ושאלתי אותך משהו שלא אהבת להתעסק בו, היית אומר לי שלוש מילים – תדברי עם אילת.
עברתי דרכך ביום שישי בשעה 1:00, הספקתי להיפרד ממך. כאילו ישן... יפה, לבן, טהור, עם חיוך. אותו חיוך. ואני שואלת עכשיו את אילת: אפשר להיפרד מאבא בחיוך?
נוח על משכבך בשלום דני יקר.
קול נשימותיך איתי לעד.