אסף דובנוב ז"ל

נפטר ב-19/01/12 – כ״ד בטבת תשע״ב.

אסף נולד וגדל במושב בלפוריה שבעמק, כאחד מבני הדור הראשון של היישוב. באותו מקום פגש את רות, ילידת המושב, ולקח אותה לאישה.
ב-1963 עקר עם בני ביתו למושב בני דרור בחבל השרון.
במהלך השנים 1972-1974 הצטרף לקבוצת מייסדי מושב פארן בערבה, ולימים למושב אליעד ברמת הגולן, כשם שכיהן כמדריך חברתי עבור המתיישבים הצעירים.
אסף עסק בעבודת אדמה, שיחק כדורגל (הפועל בלפוריה הופיעה אז בליגה הבכירה מול כל קבוצות העיר המובילות), היה ביצועניסט מוכשר, זמר ויוצר מעולה.
הוא חיבר פזמונים, ברכות לחתונות ולמסיבות, סיפורים ושירים, יצירות שנשמרו במגירה, ניחן בקול נעים ושר במתנה, מבחר מיצירותיו הודפס בספר "שירים מהמגירות" (הוצאה פרטית, בני דרור, 2007), הספידים לחברים שהלכו לעולמם, זיכרונות מהישוב שהיה. הוא הפיק ועריך את 'העלון לחבר' של מושב בני דרור.
קשה לתאר את מלוא התחומים שבהם פעל, והדוגמאות כאן הן רק טיפה בים מתוך עושר פעילותו המשקפת את אישיותו העשירה ויצירתו הרחבה שכמעט לא נפסקה עד שבועותיו האחרונים.
שיר שחיבר אסף בתקופתו האחרונה, "כל אדם ומתיו":
כל אדם ומתיו.
כל עוד יחיה, יהיו המיטב.
כל עוד חי אדם, ושמו עמו,
דמויות מתיו חיות עמו.
מזיכרונותיו עולות, צפות, כל הדמויות. המיטב.
אסף הלך לעולמו בגיל 88, כחודש וחצי לאחר יואש, אחיו הבכור, ונקבר במושב מולדתו.

ביום שישי ימלאו שלושים להסתלקותו של אסף דובנוב - מהילדים הראשונים של מושב בלפוריה בעמק. אסף הלך לעולמו בגיל 88, כחודש וחצי אחר יואש, אחיו הבכור, ונטמן במושב הולדתו.
אסף היה איכר, כדורגלן (הפועל בלפוריה שיחקה בזמנו בליגה העליונה מול כל ה"אריות" מן העיר), שחקן מחונן, זמר וכותב מופלא. תקצר היריעה מלתאר את כל התחומים, ששלח ידו בהם. שירים מהמגירות, ספר שיריו (2007), מכיל שפע של דוגמאות לאישיותו הסוערת וליצירתו המגוונת, שלא פסקו כמעט עד השבועות האחרונים לחייו.
בט"ו בשבט הביא נכדי עבודה, שעשה בגן - ציורים לחג האילנות, ובמרכזם שיר האשכולית, שפרסם אסף לפני יותר מחמישים שנה (אז קרא לו, "אשכולית ודרור"), והפך לנכס-צאן-ברזל בכל חגיגת ט"ו בשבט בכל גן-ילדים:
אֶשְׁכּוֹלִית צָמְחָה עַל עֵץ.
בָּא הַדְּרוֹר, וְלָהּ צִיֵּץ:
"אֶשְׁכּוֹלִית חֲבִיבָה,
נְטַיֵּל קְצָת בַּסְּבִיבָה".
אָז עָנְתָה הָאֶשְׁכּוֹלִית,
אֶל הַדְּרוֹר הַצַּיְצָנִית:
"לֹא, אֲנִי צְרִיכָה לִגְדּוֹל.
אוֹתִי יֹאכַל תִּינוֹק קָטָן,
וְיִהְיֶה גָּדוֹל".

לעילוי נשמתו - הנה לו היו בי אלף עיניים, אחד משיריו האחרונים:
לו היו בי אלף עיניים
אלף עיניים ועין,
דומעות היו ודאי אלף דמעות
אלף דמעות ודמעה, עדיין.
על כל רגע של אושר אשר בעבר ידעתי
זכרם שמור עמי עדיין.
ילווני זיכרונותיי לא אדע עד מתי,
אולי עד יאזלו דמעותיי
ותיעצמנה עיניי.

ועוד שיר, שכתב אסף בשבועותיו האחרונים, כל אדם ומתיו:
כל אדם ומתיו.
כל עוד יחיה, יהיו המיטב.
כל עוד חי אדם, ושמו עמו,
דמויות מתיו חיות עמו.

מזיכרונותיו עולות, צפות, כל הדמויות. המיטב.
אביתר בן-צדף

תרצו להוסיף הספד?

 כאן תוכלו לכתוב דברי פרידה וזכרונות ואלו יתווספו לעמוד