אסף דובנוב ז"ל

נפטר ב-19/01/12 – כ״ד בטבת תשע״ב.

אסף נולד וגדל במושב בלפוריה בעמק, והיה לאחד מהילדים הראשונים של המושב. שם גם נישא לרות, בת המושב.
בשנת 1963 עבר עם משפחתו למושב בני דרור שבשרון.
בשנים 1974-1972 שהה עם מקימי המושב פארן בערבה ואחר כך במושב אליעד שברמת הגולן, כמדריך חברתי למתיישבים הצעירים.
אסף היה איכר, כדורגלן (הפועל בלפוריה שיחקה בזמנו בליגה העליונה מול כל ה"אריות" מן העיר), שחקן מחונן, זמר וכותב מופלא.
הוא כתב פזמונים, ברכות לחתונות ומסיבות, סיפורים ושירים, שירים מהמגירות, הוא ניחן בקול ערב והיה שר להנאתו, מבחר משיריו פורסם בספר "שירים מהמגרות" (הוצאה עצמית, בני דרור, 2007), הספדים לחברים שנפטרו, זכרונות על הישוב שהיה. הוא העלה וערך את ה'עלון לחבר' של מושב בני דרור.
תקצר היריעה מלתאר את כל התחומים, ששלח ידו בהם, והדוגמאות מעלה מהוות קמצוץ מתוך שפע פעליו המציגות את אישיותו הסוערת ויצירתו המגוונת שלא פסקה כמעט עד השבועות האחרונים לחייו.

שיר שכתב אסף בשבועותיו האחרונים, כל אדם ומתיו:
כל אדם ומתיו.
כל עוד יחיה, יהיו המיטב.
כל עוד חי אדם, ושמו עמו,
דמויות מתיו חיות עמו.
מזיכרונותיו עולות, צפות, כל הדמויות. המיטב.

אסף הלך לעולמו בגיל 88, כחודש וחצי אחר יואש, אחיו הבכור, ונטמן במושב הולדתו.

ביום שישי ימלאו שלושים להסתלקותו של אסף דובנוב - מהילדים הראשונים של מושב בלפוריה בעמק. אסף הלך לעולמו בגיל 88, כחודש וחצי אחר יואש, אחיו הבכור, ונטמן במושב הולדתו.
אסף היה איכר, כדורגלן (הפועל בלפוריה שיחקה בזמנו בליגה העליונה מול כל ה"אריות" מן העיר), שחקן מחונן, זמר וכותב מופלא. תקצר היריעה מלתאר את כל התחומים, ששלח ידו בהם. שירים מהמגירות, ספר שיריו (2007), מכיל שפע של דוגמאות לאישיותו הסוערת וליצירתו המגוונת, שלא פסקו כמעט עד השבועות האחרונים לחייו.
בט"ו בשבט הביא נכדי עבודה, שעשה בגן - ציורים לחג האילנות, ובמרכזם שיר האשכולית, שפרסם אסף לפני יותר מחמישים שנה (אז קרא לו, "אשכולית ודרור"), והפך לנכס-צאן-ברזל בכל חגיגת ט"ו בשבט בכל גן-ילדים:
אֶשְׁכּוֹלִית צָמְחָה עַל עֵץ.
בָּא הַדְּרוֹר, וְלָהּ צִיֵּץ:
"אֶשְׁכּוֹלִית חֲבִיבָה,
נְטַיֵּל קְצָת בַּסְּבִיבָה".
אָז עָנְתָה הָאֶשְׁכּוֹלִית,
אֶל הַדְּרוֹר הַצַּיְצָנִית:
"לֹא, אֲנִי צְרִיכָה לִגְדּוֹל.
אוֹתִי יֹאכַל תִּינוֹק קָטָן,
וְיִהְיֶה גָּדוֹל".

לעילוי נשמתו - הנה לו היו בי אלף עיניים, אחד משיריו האחרונים:
לו היו בי אלף עיניים
אלף עיניים ועין,
דומעות היו ודאי אלף דמעות
אלף דמעות ודמעה, עדיין.
על כל רגע של אושר אשר בעבר ידעתי
זכרם שמור עמי עדיין.
ילווני זיכרונותיי לא אדע עד מתי,
אולי עד יאזלו דמעותיי
ותיעצמנה עיניי.

ועוד שיר, שכתב אסף בשבועותיו האחרונים, כל אדם ומתיו:
כל אדם ומתיו.
כל עוד יחיה, יהיו המיטב.
כל עוד חי אדם, ושמו עמו,
דמויות מתיו חיות עמו.

מזיכרונותיו עולות, צפות, כל הדמויות. המיטב.
אביתר בן-צדף

תרצו להוסיף הספד?

 כאן תוכלו לכתוב דברי פרידה וזכרונות ואלו יתווספו לעמוד