אורית הרצוג ז"ל

אורית יקרה,
כשאני מסכמת אירועים, אני אוהבת למצוא ציטוט ולחבר אותו למילים שלי שרוצות לצאת. היום, ברגע הפרידה ממך, לא הצלחתי למצוא ציטוט. רק סימן שאלה גדול הופיע לפניי ושקט שאינני יודעת איך להגיב לו.
לא חשבתי שזה יגמר ככה. כבר עברת דברים לא נעימים, אבל מפה ועד למפגש שלנו עכשיו, לא האמנתי. רבים מאיתנו לא האמינו. לא האמנו ששמענו על מצבך, לא האמנו שהמצב יחמיר, לא האמנו שלא תחזרי הביתה, לא האמנו למודעת האבל, ועוד יותר לא האמנו לרגע הזה שמפגיש אותנו מול המציאות.
אני מאמינה בטוב. אני מאמינה שכל מה שקורה הוא מדויק. אני מאמינה שעכשיו טוב לך, ובלי כאבים ורעשים יש נוכחות חדשה. זה לא אומר שזה פשוט עבורנו وعבור המשפחה שלך, כי את אורית, אורית האישה, אורית האמא, אורית החמות, אורית הסבתא, אורית השכנה, אורית בת המושב. וכמו שאירית כתבה: חלק מפאזל.
אשת עבודה חזקה, תקיפה, לא מוותרת. ויחד עם זאת אישה לתפארת, סבתא שאין כמותה ( ולא רק לנכדים שלה), אישה אוהבת ודואגת, שעושה ולוקחת חלק פעיל בהווי המושב. ולשמחתי, לפחות את השירה השארת לנו להנציח ממך לחגיגות השמונים.
אורית יקרה, השירה שלך לא נגמרה, היא בת קול ברוח שלנו. אוהבת ומנסה להאמין. חיבוק גדול.
- אביב

--

אנחנו נפגשנו לפני 25 שנים, כשהתחלנו לשיר ביחד בחבורת הזמר שירים עבריים. אני רוצה לומר כמה דברים בשם הקבוצה שלנו.
עדיין לא מעכלת שאת לא איתנו. לא מאמינה שביום שני, כשיפתחו מפגשי החבורה באודים, את לא תהיי. לא אאסוף אותך או את אותי וניסע יחד, כמו מעל 25 שנים שבהן חלקנו את אהבתנו לשירה ולמוזיקה, החל מהמקהלה של לב השרון, נורדייה/שהם, והמשך באודים. יחסרו לי הנסיעות ביחד שבהן שוחחנו על הילדים, הנכדים והנכדות.
אתגעגע בחבורה לסלט ולממרח החצילים המדהים שלך, לעוגת התפוזים, ולמרק הקישואים בחורף שהכנת לנו. משימת הכיבוד הייתה עלייך. אתגעגע לשקט שלך, ללב הרחב שלך, לדאחקות הקטנות שלך שגרמו לכולנו לצחוק, כל הדברים הקטנים שהבאת לנו בדרכך המיוחדת.
בשנים האחרונות התגברת על בעיות רפואיות באופטימיות וניצחת. יצאת עם דני לטיולים בארץ ובעולם, טיילתם בכל רגע ורגע כדי ליהנות מהחיים בפנסיה, ואולי יש בזה איזו נחמה פעוטה.
דני, טל, ניצן, האחים אמנון וצביקה, הנכדים והנכדות והמשפחה המורחבת, הכאב הוא בלתי נתפס, אבל רוחה של אורית תמשיך ללוות אתכם ואותנו בשמחת החיים שלה, באופטימיות ובאצילות שבה.
- דליה פורטה

--

קוראים לי שולי. אני חייבת לספר משהו, את שומעת? החברה הכי טובה שלי נפטרה. ככה אמור היה להתחיל הבוקר.
שיתפנו אחת את השנייה בהכל, אלא שהפעם אני מספרת לך על עצמך. בשום תסריט בעולם לא כתבנו שאצטרך לעמוד כאן, להספיד אותך ולבכות אותך. זה לא הגיוני בשום צורה. אין בכלל הבנה שאת לא פה, שלא תהיי יותר בחיים שלי.
51 שנים של חברות שהתחילה באוהלים במחנה 80, שתי פרחחיות שנפשן נקשרה זו בזו. לא הפסקנו לעשות שטויות: להתגנב בלילה לבריכה הפרטית שהייתה צמודה לבסיס עד שתפסו אותנו; לפרק חומר נפץ על מגרש המסדרים ולפוצץ אותו כדי להשמיד אותו; לנסות להשבית את הרכב של מורה הנהיגה שלנו לפני הטסט שעשינו באותו היום...
אחרי השחרור טסנו שתינו בפעם הראשונה למה שנקרא "הטיול הגדול" של אז, באוהלים, כמובן. מה שהיה שם תמיד אמרנו שילך איתנו לקבר. המשכנו יחד לשני מקומות עבודה, המשכנו לטייל יחד בארץ ובחו"ל. הלכנו לים והשתזפנו למוות, למרות שדני, טל ושרי כעסו עלינו. שרנו בלי סוף והיינו בכל ההופעות שיש בארץ, וארוחות יום שישי היו ביחד כמובן.
את לא רק חברה שלי. עבורי, את שותפה לאוהל ולבית. חלקנו רגעים של אושר ושמחה, וגם משברים ועצב. חלקנו סודות שאף אחד לא ידע. בשתיקות הבנו זו את זו מבלי להוסיף מילה, מספיק היה מבט אחד קטן בינינו כדי לדעת מה עובר על השנייה.
אין ולא תהיה אחת כמוך. האדם הכי שמח שהכרתי, פצצת אנרגיה עם הומור. בבית החולים דיברתי אלייך שוב ושוב ואמרתי לך שמספיק עם השטויות ושתקומי כבר, אבל הלב הענק שלך לפתע קרס, אולי הוא קרס מכובד הנתינה האינסופית שלך לאחרים.
אני מודה לך על כל רגע ורגע שזכיתי להיות חלק מהחיים שלך. לא רבים זוכים לחברות שכgroupזו, וזה רק בזכותך. הפרידה ממך חיזקה אותי, מהיום תעברי לגור בחדר הכי גדול בלב שלי.
תשמרי לי מקום שם למעלה לידך, יש עוד המון שטויות שצריך לעשות. אני יודעת שאת תחכי לי. מבטיחה לשמור על דני, על טל ועל ניצן, ולספר ליובל, שי-לי, גל, רומי, דורי ורועי איזה סבתא נהדרת הייתה להם.
לנצח אחותי, אזכור אותך תמיד ונפגש בסוף, את יודעת. אוהבת אותך.

--

אורית יקרה, אורית חברתי האהובה, מאיפה להתחיל? מהאישה המדהימה שאת? מהרעייה, האמא והסבתא המלאת אהבה, נתינה, שמחת חיים ויצירה? או שאולי אספר קצת איך הכל התחיל?
בבית חמים ונעים, ביתם של אלישבע ומאיר הורייך היקרים, אנשים שמחים, הגעת לאוויר העולם אחרי שני בנים, צביקה ואמנון. בת שובבה ומלאת אנרגיה, אנרגיה אשר ליוותה אותך כל חייך. ילדות שמחה בבני דרור, המושב אשר הינו ביתנו והיה תמיד מקום מלא בפעילויות שתמיד אהבת להשתתף בהן: ספורט, תרבות, ועדת חינוך ועוד ועוד.
בלטת ביכולתך ובכושר מנהיגותך, וכך התגייסת לצה"ל. גם כאן מיד בלטת והצטיינת ויצאת למסלול קצונה בנח"ל. מאז ליוו אותך חברות לצוות, חברות עמוקה ומיוחדת, חברות של שנות דור. כזו את: מי שמתחבר איתך לא מרפה ממך, ונהנה מהאנרגיה החיובית ושמחת החיים שלך.
ואז נמצאה האהבה שלך ושל דני, בעלך המסור, והקמתם בית מדהים, בית לתפארת. עם בנות נפלאות, ובשנים האחרונות הצטרפו חתנים טובים ונכדות ונכדים אשר הפכו למרכז חייך, ואת עבורן דמות משמעותית כל כך. סבתא מסורה, מעניינת, מצחיקה, מסייעת, אוהבת עד אינסוף ומעניקה מליבה.
ועכשיו, אורית, אני כל כך רחוקה, בקליפורניה בביקור משפחתי. כל כך אוהבת אותך, כמו רבים וטובים שנמצאים כאן. יקרה את, זה הזמן שלך לנוח על משכבך בשלום. הקמתם, דני ואת, שבט לתפארת אשר ימשיך את מורשתך הערכית. אני אחוש בחסרונך כל יום ואתגעגע.
חיבוק חזק וחם,
מיכל, חברתך האוהבת.
- מיכל כהן (אברמוביץ')

--

טל, ניצן ודני האהובים,
זה מוקדם מדי, פתאומי מדי, מהר מדי ובלתי ניתן לעיכול. נפער לנו בור בלב. אנחנו ערומים, כואבים ומתקשים לדמיין איך העולם הזה ימשיך להתקיים בלי דודה אורית.
כשנכנסים לחצר שלך, השער נפתח לעולם רגוע, כיפי שטובע בירוק. דודה אורית בבית, עומדת במטבח מול הכיור, מסתובבת: "היי מאמי!" או "אבא'לה, תעלה למזגן". חיבוק ונשיקה, ופותחת לילדים על השטיח קופסות פלסטיק של צעצועים או בריכה על הדשא.
כל אחד צריך בחייו דודה אורית. תמיד קיבלה אותנו בזרועות פתוחות, בכל יום ובכל שעה. לא פלא שגם הילדים שלנו, כמונו, תמיד רוצים להישאר עוד בבני דרור. דודה אורית הייתה עמוד התווך של המשפחה, הבית והלב תמיד פתוחים לכולם בלי שיפוטיות وبלי ביקורת. תבואו, יהיו תפוחי אדמה בתנור, אורז אדום ושניצלים שתמיד יוצאים טעימים יותר, גלידוניות, ואז אבטיח ופיצוחים. אין סוף ואין גבול לנתינה ולטוב הלב.
דודה אורית לימדה אותנו את הקסם שבדברים הפשוטים, שהכי חשוב זה האנשים והאווירה, ושלכולם יש מקום. משפחה אהובה שלנו, רצינו להגיד עד כמה אנחנו אוהבים אתכם, עד כמה אתם משמעותיים לנו ונמצאים המון בתוכנו.
דני, אין גבול לאהבה שנתתם לנו, אורית ואתה, בשקט האופייני שלכם ובנדיבות האינסופית. הבית שלכם הוא דוגמה וסמל בשבילנו לנתינה ואהבה, ומלא בזיכרונות שמחים ונעימים. זכינו בכם. כואבים איתכם ואוהבים אתכם מאוד.

--

אורית, אני לא כתבתי כלום כי אנחנו לא התנהלנו בכתיבה... תמיד דיברנו על הכל, דיברנו אחת עם השנייה כמעט על בסיס יומי.
51 שנה. הכרתי אותך בקורס מ"כיות, שובבה כזאת עם פוני בלונדיני, מתרוצצת, קופצת. הכל עשינו ביחד: את קורס המ"כיות, את הבריכה בלילות ערומות, את קורס הקצינות. היינו מ"כיות באותה מחלקה, היינו מ"מיות באותה פלוגה, הכל עשינו ביחד. אחרי הצבא כתבתם לי שהייתם בטיול הגדול שלכם.
כשהכרתי אותך אי אפשר היה שלא לאהוב אותך. מתוקה כזאת, מקסימה, שובבה, בדיוק מתיישבת לי טוב עם הטמפרמנט שלי. היינו חברות שנים, בטוב, בשמחות, בעצבונות, במשפחות. הקמת משפחה לתפארת עם בנות מקסימות. תמיד היינו בקשר. עם הנכדים, על בסיס יומי היית שולחת לי תמונות והייתי שולחת לך בחזרה. כמה אהבת את הנכדים! הכל היה מכל הלב, בלב ענק, טוב לב טהור, זה מה שאת היית.
עד היום שמורים לי המתכונים שלך, איך עושים את הקניידלעך (כמו של סבתא עליזה). יש לי את כל המתכונים האלה ואני שומרת אותם. את תמיד איתי, תמיד תמיד. מיום חמישי אני לא מפסיקה לדבר איתך, לא מפסיקה. את חסרה לי, את חסרה לי ותחסרי לי.
אתם כמו משפחה בשבילי, ממש כמו משפחה. אני אוהבת אותך. את ידעת את זה, תמיד. ואני אומרת לך את זה עכשיו: תמיד אוהב אותך, תמיד תהיי חשובה בשבילי.

--

פעם בשבוע, כבר שנים רבות, ראיתי אותה בהתמדה יושבת מולי. חביבה, שקטה, מקרינה אליי כוח ועוצמה. אני עוצמת את עיניי ורואה אותה שם בעודה בחיים, לא אפשרי שאיננה.
כך זה היה תמיד כל השנים: לאורית היה לב מואר שראה אנשים סביבה, לב שקשור ומוכן לעזור לכולם תמיד בכל דבר ועניין. כך אני חוויתי אותה, על אף שמיעטנו במילים. הלב הזה התעייף וכבה, אולי נתן וכבר די.
הערכתי אותה על הדרך שעשתה וההתמודדות השקטה שלה בתקופה האחרונה עם הרגל שבגדה בה. חשבתי לעצמי שזאת אישה שגוברת על כל קושי, ואז מכה חזקה קטפה אותה באחת, כמו סופה שנשפה בעוז.
ואנחנו נותרנו פה, לאסוף את השברים, לחבר את עצמנו מחדש ולהמשיך לשיר לה בכל מגבר, שתשמע אותנו היכן שהיא. נפרדת ממך, אורית, בצער עמוק. תודה שהיית מולי שנים רבות. נוחי בשלווה, אזכור אותך לטוב.

--

כפי שנאמר כאן, אורית הייתה חלק מאוד דומיננטי בחבורת הזמר של אודים, בניהולה ובניצוחה של גילה חסיד. בכל יום שני היא ודליה היו הראשונות להגיע לחזרה, וכולנו עומדים פה באמת בלב שבור וראש שמסרב להאמין. רק אתמול שרנו כולנו בחזרות ועל הבמות של מופעי הזמר, וכעת את, אורית, נפקדת משורת המקהלה.
היית עמוד התווך של האלטיות, מתוך שקט עוצמתי, בחיוך רך ומלטף, בטוב לב ומוכנות לעזור, כפי שנאמר פה אינספור פעמים באופן הכי משמעותי ומכבד.
ולכם, דני, טל וניצן היקרים ולכל המשפחה: אנחנו נמשיך במסגרת הזאת של הזמר, אך ללא אורית האהובה זה הרכב שאיכשהו תמיד ירגיש חסר. בכל תו, נשימה, מילה וצליל, היא תמשיך להיות איתנו תמיד, עמוק בלב.

--

יהי זכרה ברוך ,חברה מיוחדת ואהובה
- רוני פרידמן (בן אליהו)

--

יהי זכרה ברוך,קראתי את הידיעה בצער רב

--

אוריתה המקסימה ג'דה הייתי בטוחה שתתגבר לצערי התבדיתי. שולחת תנחומים לאמנון צביקה דני לילדים ולנכדים
אורית אישה עם לב זהב ג'דה הייתי בטוחה שתתגבר לצערי הרב וכאבי העמוק זה לא קרה. שולחת תנחומי וחיבוק מנחם לדני ניצן טל הנכדים אמנון צביקה וכל המשפחה המורחבת
- שושי לוביש

--

תנחומי משפחה יקרה. בלתי נתפס ועצוב מאוד.
טלי מורדוך

--

זכרונה לברכה, כמה עצוב…תנחומים לכל המשפחה.
- ניצה נווה

--

תנחומי למשפחה היקרה
יהי זכרה ברוך השם ינחם אותכם
אורית המהממת תמיד הייתה גיבורה אמיתית 😢
- עופרה רייך

--

עצוב כואב זכרונות טובים ממנה יהי זכרה ברוך משתתפת באבל המשפחה והמושב.
- בתיה בן אליהו.

--

כמה עצוב ....
קשה להאמין אורית החזקה .
יהי זכרה הטוב איתנו תמיד
תנחומים לדני וכל המשפחה.
- נירה גרינברג אמרא

--

בלתי נתפס
כמה עצוב 😔
הלב נשבר על האשה היקרה
רגעים מאוד קשים עבור המשפחה היקרה
שלא תדעו צער
- רננה אזולאי

--

נורא! ממש ממש עצוב 😞
- לירון בנדק

--

💔
אין לי מילים
כמה שזה עצוב
- אלה דובנוב

--

אוי, כל כך עצוב לשמוע. אישה אהובה ויקרה 💔
משתתפים בצערה העמוק של המשפחה 😥
- רחל אזולאי

--

דני טל וניצן
אנחנו משתתפים בצערכם העמוק
💔
- רינת ליפשיץ זימון

--

דני, ניצן, טל וכל המשפחה המורחבת. משתתפת בצערכם, הלב נשבר😔💔
- הילה עשת

--

אובדן קשה ובלתי נתפס למשפחה ולקהילה כולה
חיבוק ענק ניצן וכל המשפחה 🖤
- נגה

--

הלב💔 מתכווץ ומסרב להאמין, בלתי נתפס והעצב😪כה עמוק🖤.
אורית שלנו עוד משחר ילדותינו איננה עוד.
דני, טל,ניצן וכל משפחת הרצוג, וקינסקי וגלייזנר-גל, איתכם בכל ליבי.
מי יתן ולא תדעו עוד צער ומי יתן ותנוחמן מהשמיים.
- כוכבה המר

--

הלב💔 מתכווץ ומסרב להאמין, בלתי נתפס והעצב😪כה עמוק🖤.
אורית שלנו עוד משחר ילדותינו איננה עוד.
דני, טל,ניצן וכל משפחת הרצוג, וקינסקי וגלייזנר-גל, איתכם בכל ליבי.
מי יתן ולא תדעו עוד צער ומי יתן ותנוחמן מהשמיים.
- אורטל

--

נורא ואיום . כאב לב גדול
- יעל פסט

--

משתתפים בצערכם יקרים, הלב נשבר
- נטע חסון דהן

--

אני בהלם . לא מאמינה שבת הקבוצה שלנו איננה . אורית הייתה ספורטאית מעולה וחברה . אורית אהבה להתבדח . תחסר לנו .
- אפרת נול

--

משתתפים בצערכם הכבד,
ליבנו עם ניצן היקרה וכל המשפחה 💔
- ענת פלד

--

אסון נוראי. פרידה בלתי נתפסת, כל כך בטרם עת.
כמה עצוב😢.
ניצן וכל המשפחה, משתתפת בצערכם.
- אורנה קובר

--

הלב נשבר חיבוק ענק משפחת הרצוג היקרה
- מיקי פורטה

--

וואו אני בשוק, ממש ממש עצוב. ניחומים לכל המשפחה דני הבנות הנכדים ושאר המשפחה המורחבת
- ורד לדרמן

--

וואוו, גם אני הייתי בטוחה שנשמע בשורות טובות, כמה עצוב 😔 חיבוק לניצן האהובה ולכל המשפחה המורחבת, נשבר הלב 💔
- שרית גל
--

הלב נשבר, כל כך עצוב.
התפללתי לנס.
דני, טל וניצן וכל המשפחה חיבוק ענק.
- יונית זכריה