"אני רוצה לדבר על אישיות מאוד חשובה בבני דרור: על המועדון הירוק! מי לא זוכר אותו? כולם זוכרים אותו. בהתחלה למעלה בתל מונד, בהתחלה המועדון הירוק זה היה חדר האוכל שלנו, למעלה בתל מונד. שמה אכלו כמובן, כי זה היה כמו קיבוץ. ובאיזה צורך גם עשו שמה חגיגות כל זמן שהיינו למעלה . רקדו שם, שרו שמה, וזהו".  מספרת זהבה ברגר בראיון מ2016

אחר כך אנחנו עברנו למקום הזה פה, זה היה בשנת נדמה לי 1950 משהו כזה, אחרי מלחמת השחרור, המועדון שימש עוד אולי שנה שנתיים בתור חדר אוכל, כי עוד היה לנו מטבח. אחר כך, כשכבר לא היה מטבח שיתופי, אז המועדון הזה שימש בתור מועדון חגיגה, בית כנסת. כל מה שרצו. זה היה המועדון הירוק. 

פעם אחת - כמעט והוא נשרף. אבל הצילו אותו ברגע האחרון, ואמרו “חבל שהצלתם אותו”, כי רצו להפטר ממנו, אולי לבנות משהו יותר משוכלל. פעם שנייה... הוא נישרף, ולא הצילו אותו. והלך. 

לא הצילו אותו. ועכשיו הוא ז”ל וכולם זוכרים אותו". 

המועדון הירוק נבנה ב-1958, לפני ישב באותו המקום צריף באותו גודל, בצבע שבין חום בהיר לצהוב. המבנה גם הוא שימש הוא כמועדון אך נשרף, ואז נבנה הצריף הירוק - שכשמו כן הוא - היה ירוק.

יעקב מאור נכנס לתפקיד המבוגר האחראי על חברת הילדים, אך האחריות היתה גם על המועדון: במועדון איחסן את כל התפאורה שיצר עבור החגים והמסיבות השונות במושב שהיו לשם דבר, ואף הקים אוסף מפואר של פוחלצי ציפורי בר. זה נעשה עלידי הזרקת פורמלין, חומר בעל ריח אופייני חריף שמילא את האוויר במועדון. המטבח בצד צפון התחיל למעשה כמין ספח עם גגון שבו היו שרותים ומחסן של חומרי יצירה, ואחר כך הפך למטבחון לחתונות.

למועדון היו שימושים רבים: מועדון נוער, מועדון חוגים, מועדון ריקודים, מקום לערוך בו חגים ואירועים, בית כנסת מאולתר, גם... בית קולנוע: וולי היה המקרין, נתן בר און היה מגלגל את התרגום לעברית שהיה מגיע בסליל נפרד, בכתב יד ומוקרן בצד הסרט.
קמניץ שהיה גזבר היה נוסע לתל אביב להשאיל את הסרטים ואלו הוקרנו במועדון בימים קרים. בקיץ כשיכלו לשבת בחוץ-הורקן הסרט על בית הקירור או על הדשא שמול המועדון הירוק.

בקצה המועדון הירוק היה פעמון ברזל שצלצלו בשעת חירום.