במושב בני דרור שבגוש תל מונד החלו לערוך טקסי יום זיכרון לפני שהמדינה קבעה את מועד יום הזיכרון הלאומי ואופי הטקסים בבתי הקברות הצבאיים. במהלך מספר חודשים איבדו בני דרור שבעה מאנשי המפתח של היישוב: בקרב טירה נפלו חיים גוטמן, יצחק דוידוביץ, זאב ליטווין ויעקב שפירא, יחד עם אורי זוסמן, ממייסדי בני דרור שעבר לכפר הס. במלחמת העצמאות נפל אריה (אריק) חייקינד בקרב במנזר סן סימון בירושלים, ומשה חיים ניצן נהרג בהפצצה על חדר האוכל. חלקם השאירו משפחות ואחרים לא זכו להקים משפחה. מאז 1950, חברי בני דרור מקפידים להזכיר את שמות הנופלים ולכתוב חוברות זיכרון. הם עורכים טקסים הכוללים הדלקת נרות, הנחת זרים ונאומים מרגשים על ידי בני משפחה וחברים, המלווים את זכר הנופלים. ב-1956 הוקמה אנדרטה מקומית, והטקסים נערכים מולה, עם שירת ההמנון "התקווה" ועמידת דומיה בזמן הצפירה הארצית.