הצרכניה של בני דרור הוקמה ב-1952, בחלק המזרחי בסמוך לדשא הגדול שהיווה את המרכז הציבורי של המושב.

בכל שטחו הרחב של גוש תל מונד לא היו חנויות, בתי מסחר פרטי ואף לא בית קפה, ואגודות צרכניות ויצרניות התקיימו בנפרד בכל הישובים הגדולים שבגוש. ​

הצרכנייה היתה המקום הבלעדי בו תושבי בני דרור יכלו לרכוש מוצרי מזון ומוצרים שימושיים לאחזקה ביתית שוטפת.

מבחר המוצרים היה אמנם דל יחסית לימינו, אך הקנייה הביתית ו האווירה הכללית בישראל הייתה אינטימית ומשפחתית.

כשדואר ישראל החל לחלק דואר בישובים שבגוש ותל מונד כבר לא היתה בלעדית לחלוקת הדואר - תיבות הדואר של התושבים היו בכניסה לצרכניה תחת סככה מקורה והתושבים נהגו לשים בתיבה הפתוחה את הקניות, עיתון ולחם, עד שחזרו מעבודתם במשק. 'תרשום תרשום', בעלי המכולת הכירו כל משפחה וידעו מה לרשום ומה רוכשת כל משפחה.

אורנה נריה יוגב מספרת: "בשנת 1951 התיישבו הוריי במושב בני דרור שבשרון, וניזונו, כמו יתר חברי המושב, ממה שנמכר בצרכניה. עדיין שרר בישראל, אך גם אחריו המגוון היה מצומצם: זיתים ירוקים ושחורים, לחם לבן ושחור, גבינה לבנה וצהובה, סוג אחד או שניים של נקניק, ריבה פשוטה וכיוב'.

הצרכנייה נוהלה ברוטציה על-ידי חברי המושב, בקדנציות בנות שנה או שנתיים.

בתפר שבין שנות החמישים והשישים התמנה אבי למנהל הצרכנייה וחולל שינוי יסודי בהרגלי הצריכה והאכילה של חברי המקום.

כמי שזכר בגעגועים את הארוחות הדשנות שנהג לאכול בגרמניה, המשופעות בלחם איכותי ובמגוון עצום של נקניקים, בשרים מעושנים, גבינות נהדרות ודגים כבושים או מעושנים, פצח אבי במאמצים להשיגם.

כיוון שהתגעגע מאוד לקרומים המתפצפצים של לחמי ילדותו, הורה מיד למאפיית "נחמן", שהייתה ממוקמת במושב חירות הסמוך, לספק לנו לחם אפוי היטב-היטב. בהמשך גילה ספקים מתאימים ואט אט הופיע בצרכניה שלנו מגוון לא קטן של נקניקים, ביניהם נקניק כבד, שהיה אהוב עלי במיוחד, זיתים, גבינות ודגים כבושים ומעושנים".

תחנת ההסעות לבתי הספר היתה ממש ממול לצרכנייה וגן הילדים במרחק הליכה, מה שהפך את הצרכניה למקום האידאלי למפגשי הילדים שבשובם מבית הספר 'רושמים' ארטיק, אוספים מצרכים, מעיינים בלוח המודעות ולוקחים את הדואר.

בכל חג פורים התקבצו ילדי הגנים ובתי הספר ברחבה שמחוץ לצרכנייה ודיגמנו את תחפושתם טרם נכנסו לגנים או עלו על ההסעות לבית הספר.

תושבי בני דרור שלא מצאו את המוצר המבוקש בצרכניה המקומית נאלצו לנסוע לתל מונד, מפני שלא היה שום מרכז קניות מלבד הצרכניות בישובים השכנים. סופרים ורשתות מזון לא היו קיימות עד לשנות ה-90, וגם אז - בערים רחוקות יותר. לא לשכוח שמושב שיתופי סיפק לחברים מקום עבודה, ולא היה לכל חבר שני רכבים לכל בית כנהוג היום. עד הקמת קניון דרורים הצרכנייה בבני דרור היתה החנות היחידה שבה רכשו התושבים את כל המצרכים, ומאז התקדמות הסופרים ורשתות השיווק באמצע שנות ה90 החלה ירידה במשמעות הצרכנייה. היא נסגרה והמבנה עמד ריק במשך תקופה ארוכה.

כיום הצרכנייה משמשת חנות, טורקיז. החצר הפנימית נסגרה וכיום חלק מהחנות, תאי הדואר עברו למבנה חיצוני סמוך.