חנן רוזנבאום נולד בצ'כיה, ב-1927 ועלה לישראל ב-1946 'כדי לחיות בארץ ישראל, עם יהודים', הוא כתב, 'לגור בארץ שהיא שלך'.

ממקום  הולדתו אחרי מחנה הריכוז הגיע לאיטליה, ומשם לארגון שריכז את כל המהגרים.  שם פגש חנן את אחיו שהיה בבריגדה, והוא סידר לחנן את אשרת הכניסה לישראל.  את העליה עשה חנן בעליה ב' באונייה "חנה סנש",  דרך טלטלות עזות בים האונייה אף עלתה על שרטון בדרך. האוניה הגיעה לארץ,  לנהריה, ומשם הפלמ"ח העביר את המעפילים בחלקם לקיבוץ יגור. הצבא הבריטי  ששלט אז עקב אחרי כל פעילות מחתרת והברחת מעפילים אינה חוקית. חנן נאלץ לעבור ממקום למקום כדי להסתתר, מיגור לנתניה שם עבד למחייתו, ואז לכפר הרא"ה עד גיוסו. בסיום השירות ב-1949 הגיע חנן לבני דרור וביקש מועמדות לחברות.  מכיוון והמושב היה בשלבי איכלוס מתקדמים - לא עבר חנן את השלבים הקשים של  מגורים באוהל ומחסור. אחרי חצי שנה התקבל כחבר והחל לעבוד בענפים השונים.  צורת העבודה המשותפת קסמה לו. לדבריו "העבודה חולקה בין החברים בצורה  שווה", לכן החליט להשאר ולעבוד בבני דרור, ולאחר שעבר בין ענפי החקלאות  השונים במושב החליט להשאר בענף הפרדסנות שם מצא את מקומו. הוא עבד על  טרקטור וניהל עבודה על הקטיף עד יציאתו לפנסיה.

שרה הצטרפה למושב מתל מונד, עם נישואיה לחנן חבר המשק. היא  התרשמה מהחיים במושב, השיתוף, הדאגה ההדדית איש לרעהו. החגים והאירועים  בהם כולם השתתפו והרצון העז לתרום, במיוחד בר ובת המצוות והחגים גרמו לה  לרצות להשאר ולאחר מועמדות של חצי שנה התקבלה אף היא ועבדה בכל עבודה לה  נדרשה כפי שכל חבר עבד. תורנויות, בתי ילדים, מכבסה, חקלאות, ובצרכניה עד  ליציאתה לפנסיה. לא היה קל, בהתחלה, אבל היא קיבלה את הקושי ברוח טובה  בזכות תחושת השיתוף ששררה אז (שנות ה-50).

"בתקופתנו", מעיד חנן, "ניתן חינוך לילדים. חוגים שונים, תרבות לכל החברים, החברים כולם השתתפו בכל הקשור לנושאים אלו".