top of page

אוצרות ומסמכים שונים

כאן, בתקווה, יתווספו מכתבים, קלפים, הזמנות ואיורים של חברי המושב. תסרק החוברת לשנת ה-25 של בני דרור (1946-1971) בכתיבה של נורית גליזנר וציורים של חגית בן אפרים, יסרק גם הקלף של המתחתנים בבני דרור, מסורת שכבר אינה קיימת. ומסמכים רבים ימסרו מהמוזיאון בתל מונד, חלקם נאספו מחברי המושב שעזבו וחלקם נכתבו ע"י ילדי בית הספר שכבר הורים לילדים שלומדים בבית הספר הזה.

הספר המקצועי שכתבה הפלוגה, במצרים.

כן, ידוע שאין לכם צורך ללמוד חשמל, אך הספר הזה הוא חלק מההיסטוריה של בני דרור ומדינת ישראל. הספר 'אימון מקצועי בחשמלאות' של פלוגה עברית 544 לחשמלאות ולמכונאות, כוחות המזרח התיכון. הודפס "במדבר" (מצרים), אוקטובר 1942 - ינואר 1943. מודפס במכונת כתיבה ומשוכפל בסטנסיל בזמן מלחמת העולם השנייה.
הספר כולל תרשימים, איורים וטבלאות (חלקם לוחות מקופלים), וכן הקדמה בעברית ובאנגלית מאת הקצין המפקד על הפלוגה.
הספר נסרק במסגרת פרויקט 450 שנה לספר העברי ונמצא בספריה הלאומית.

פלוגה 544 הגתה את הישוב בני דרור וחיילה עלו על הקרקע והקימו את המושב. לקריאה נוספת ניתן להכנס לחלק זה של האתר.

חגים בניכר.

חברי הפלוגה 544 הופרדו בין מצרים, לוב, איטליה וישראל טרם הוקמה. הם שמרו על קשר כחברים, אנשי מחתרת וחיילים בצבא הוד מלכותה. פיסת היסטוריה קטנה ואולי לא משמעותית עבור מי שמביט מהצד, אך עבור ארכיון בני דרור היא מציגה את התשוקה להקמת ישוב בישראל שטרם הוקמה.

כתביו של אריק חייקינד ז"ל.

אריה "אריק" חייקינד ז"ל היה חלק פעיל מהוגי רעיון המושב ומקימיו.

הוא נולד בירושלים, אך גדל בחיפה ושם הצטרף לשורות ה“הגנה” בשחר־נעוריו. במאורעות תרצ“ו־תרצ”ט עבר קורס־אתתים והיה מאותת מקרית־חיים לישובי הסביבה, וגם הדריך נערים אחרים באיתות בבית־הספר של קרית־ביאליק.

בפרוץ מלחמת־העולם השניה נענה להפצרות הוריו ודחה את התנדבותו לצבא עד שמלאו לו שמונה־עשרה שנה. בהגיעו לבגרות, התגייס לחיל־ההנדסה הבריטי ושירת בפלוגה 544. בשירותו השתדל לצבור מידע רב ככל האפשר, שיוכל להביא תועלת להגנה והגנת הישוב. בין לבין השתתף בדיוני תקנון המושב וגייס חברים רבים, מעפילים וחיילים משוחררים בסוף המלחמה לכדי עלייה לקרקע והתיישבות במושב. כאשר פורקה הפלוגה והסתיימה המלחמה הצטרף אריק ל'חבורה', T.T.G. שם עזר לרכש ולהעפלה. בשובו ארצה השתקע במושב בני־דרור עם חבריו בשירות. כאשר פרצה מלחמת הקוממיות, התגייס לפלמ“ח וצורף לגדוד "הפורצים" של חטיבת הראל כחבלן ונשק. 

אריק היה ה'קשיש' בגדוד, החייל הוותיק שבכולם. בן עשרים־וחמש, אחרי 15 שנה של הגנה ולחימה. הבחורים רחשו לו יראת־כבוד מיוחדת, אם כי לא היה מפקד. הוא היה מעין אב או דוד להם – וממילא היה גבוה משכמו ומעלה מכולם. גבה־קומה ורחב־גרם, בעל פנים גבריות, שפתיים חושניות, תסרוקת קפדנית (בניגוד לבלוריות הסתורות של הפלמ"חאים האחרים), מצח אינטלקטואלי ועיניים חייכניות. בגדוד הרביעי היה לו גם “סמל מסחרי”: כובע־פרווה של נוטרים – ‘קולפאק’ – שהיה מעין קמיע בעיניו, ובקרב על קטמון (קרב סן סימון), הקרב האחרון בו השתתף, אמר לחבריו  "אני מרגיש, שהלילה הגיע תורי. אינני יודע איפה ה’קולפאק' שלי…"

ההספד המלא על אריק נמצא בפינת ההנצחה, אבל מכתביו ומכתבים לזכרו ראויים להשמר ולהדהד. 

מכתביו של אריק

חייקינד (טוקצ'ירוב) אריה -מכתבים.jpg

לזכרו של אריק

החובש הגדודי של "הפורצים", שהשתתף בקרב על קטמון וחבש את פצעיו של אריה, מספר ברשימה ששלח למטה גדוד 4 של הפלמ"ח:

היה זה ביום הקרב על קטמון,עת היינו נצורים במנזר ובבית הסמוך. הכדורים מזמזמים מעל לראשינו. הערבים מתקדמים עד למרחק של 50 - 60 מטר מהמנזר. הם נהדפים. הם נערכים שוב להתקפה אך לשוא. הם מפעילים מרגמות של 3 אינטש. הפגזים נופלים בזה אחר זה ופה במנזר התכונה רבה. תחמושת. מסירת פקודות וידיעות. מכשיר האלחוט פועל במלא היכולת. הפצועים רבים. חמרי החבישה כהר אזלו. מוציאים סדינים ומגבות כתחליף לתחבושות, וכך עברו עלינו השעות שלפני הצהרים. ופתאום אני שומע קריאות: "חובש! חובש! עלה על הגג!"ובהגיעי אל הגג נדהמתי למראה עיני. אריק החביב, מתבוסס בדמו, זוחל בעצמו לקראתי ואומר: "פה צולפים, לא כדאי שתסכן את עצמך". כחמשה מטרים זחל בעצמו. תפסתיו בידיו ושמתיו על האלונקה. כשירדתי אתו למטה התחתי בטפול. הפצע: החלק האחרי מרוסק והרגל ימנית תולה על בלימה. עוד היתה לי מגבת סטרילית. שמתי אותה על הפתע והכנסתיו לתוך המנזר לבדו, לבל יראו את המקרה החברים שנפצעו קודם לכן. יש לציין כי פצעו היה קשה ביותר. עוד אני מטפל בו והנה הוא אומר לי: "אברהם, חבל, טפל באחרים - לי אין סיכויים. רק דבר אחד הנני מבקש ממך כי תמסור להורי שלפני שנהרגתי הרגתי שבעה ערבים". הוא אמר לי עוד אי אלה משפטים, שאיני זוכר אותם, עד שיצאה נשמתו. לא בנקל נוכל לתת בטוי לאריק, לאומץ רוחו, לאחריותו. מספיק שלא עזב את מקומו על הגג מאז הבקיע השחר, כשכבשנו את המנזר, עד שנפצע בשעות 12:00 - 11:00, למרות שבמקום הזה היו רוב הפצועים. גם בזמן הפצעו לא צעק. הוא השלים עם המצב, ידע שפצועים רבים פה. הוא נפל בעודו באיבו. בשבילנו ותיקי גדוד (4) "הפורצים" מסמל אריק דמות של חייל פלמ"ח, לוחם אמיתי, כפי שציין זאת מפקד הגדוד שלנו באחת האזכרות.
אברהם קלר

חייקינד (טוקצ'ירוב) אריה.jpg

 8.6.1948 ...ודאי תתפלאו לקבל מכתב מאדם שאינכם מכירים אותו ושהוא אינו מכיר אתכם, אבל המקרה גרם שאכיר את בנכם אריה בשעות האחרונות לחייו. באותו זמן ראיתי אותו בפעם הראשונה. הביאו אותו אלי פצוע קשה בחלק האחורי של הגוף. השכיבו אותו וחבשו אותו.הוא היה בהכרה מלאה. דיבר אלי כל הזמן. הוא אבד את כל הדם והתחיל להחויר. השכבתי אותו במצב נוח, ושמתי כרית מתחת לראשו. הוא אמר לי ששמו אריה ושאמסור שלום להוריו (וזאת אני עושה בהזדמנות הראשונה שנודעה לי הכתבת שלכם) ולחברים, ושלא איכפת לו שהוא נפרד מאתנו כי את התפקיד שהוטל עליו מילא בנאמנות. הוא פרץ הראשון והרג שבעה ערבים. "שלום להורים" - אלה היו המלים האחרונות שלו. הוא מת בשקט. אין אני יודע יך מנחמים הורים שאבדו להם בניהם כי לא הורגלתי בזאת. בכל אופן יש להתגאות בבן כזה. משה מורדכיוב מח' החבלה גדוד הפורצים שמך ירושלים, צורב כגחלת תמיד על שפתי הקרות תמיד היא לוחשת ואיננה אכלת ועוד מתלבה בסערות.

י.קרני.

תקנון הישוב

טיוטא של תקנון מושב שיתופי, התחייבות החברים עבור הישוב שיוקם
1944

1944 תקנון מושב שיתופי - התחייבות החברים.png
1944 תקנון ראשוני למושב שיתופי .png

תקנון ישן של מושב בני דרור. (לא ידועה שנה).

לחיצה על תמונה תגדיל את התמונה