"וקראתם דרור בארץ לכל יושביה,
איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו".

כאן הועלה תיעוד בתמונות של השנים הראשונות של המושב והקמתו, עד סוף שנות ה-50. 

לגרעין ההתיישבות הציעו תחילה שטחים אחרים, אולם השליחים בישראל, משפחת חצרוני שהיתה מרכז לענייני הארגון בגלל קרבתם למשפחת אלפרוביץ ממושב חרות וכן רות זוסמן כיוונו לגוש המושבים תל מונד, שם יוכלו אנשי המקצוע ששוחררו מהבריגדה להוות כח עבודה נחוץ וקרוב. המשוחררים הגיעו מפלוגות שונות, עיקרם מהדיוויזיה השישית - המהנדסים המלכותיים (פלוגה 544), אליהם התווספו מיחידות ההובלה, ספקי המים ונשים מהא.ט.ס.

העלייה על הקרקע לא היתה קלה, לא היה כלום על השטח מלבד עצי האקליפטוס אליהם נמשכו החלוצים. הם התחילו לבנות בחצי עיגול, לפי האקליפטוסים, כאשר חלק מהגברים נותרו באירופה לסייע להעפלה ('החבורה' הכילה כ5- חברי 544 חברי בני דרור), והחברים נחלקו לשני זוגות בכל אוהל. 

יום יום הם עלו למשק לעבוד במטבח ובענפים המשותפים, ובלילה אורגנו קורסים בהלכות מלחמה והגנה אותם רכשו בצבא הבריטי.

הבניה של הצריפים החלה בשנת 1947, בגוש תל מונד, בסמיכות למקום הקבע. היה זה מערך צריפים ומבנים ארעיים עד להכשרת נקודת הקבע והמבנים לחברים. 

הצריפים הראשונים שימשו למטרות שונות: מגורים - צריף מגורים לשמונה משפחות, גני ילדים - צריף בן חמישה חדרים, צריפי עץ ופח שונים ששימוש לאחסון חומרי גלם שונים, כביסה ומבני משק כמו מבנה רפת ולול, וצריפי עץ ופח ששימשו כחדרי אוכל, ועוד.

אחרי המלחמה, כשגמרו לבנות, הגרילו את הבתים ביניהם. במשך שנתיים חיו בלי חשמל. המקלחת הייתה משותפת, בחוץ. שני ברזים, במקלחת אחת. גם כמה בתי-שימוש פיזרו מסביב. אחר-כך באה ההתקדמות הגדולה: לכל שני בתים הוסיפו חשמל, שירותים וגם מקלחת והמקלחת המשותפת פורקה.