דבר, 18 דצמבר 1953 - שממה שהיתה להדר שרון

כובשי העבודה הם שהטביעו חותמם ונתני צביונם לגוש ישובים גדול: גוש תל מונד. היד המורמת כלפי מעלה של פסל הלורד אלפרד מונד (מלצ'ט) הניצב בכניסה לגוש תל מונד, יותר משהיא באה להציב יד לזכרו של הלורד, היא מכריזה שבידי עמל של העובד העברי. באה גאולה למקום הזה. מפעלו הציוני הגדול של הלורד מלצ'ט המנון, שימשי מקור עבודה ופרנסה ראשוני וכמעט יחידי לשלשת הארגונים להתישבות: יזרעאל, חקלאי ת"א, ו'חרות -יהודה'

פועלי העיר והמושבות הגדולות שלא השלימו עם עובדת היותם פועלים שכירים ואת תוכן חייהם ראו ביצירה משקית חקלאית עצמית - הרי הם ישובי העובדים: חרות, כפר הס ועין ירד. הם כבשו את השממה הזאת לפני 20-22 שנה. ועתה כבר יש לידם ולצדם שורת ישובים: בני־ דרור, משמרת, כפר יעבץ, פורת ועזריאל. וליד אלה שורה של שיכוני עולים. החיים חיי עמל ויצירה עצמית. כיום עסוקים חברי המישבים, פועלי תל מונד לשעבר, בעבודתם המרובה בשדותיהם הם, ואת מקומם של אלה בעבודת משק תל מונד תפסו אלפי פועלים עולים.

 "ההישגים המשקיים והכלכליים של ישובי הגוש רבים הם" מספר חבר המושב. "שאלת מכסת הקרקע מצאה את פתרונה. מכפר דל בקרקע ובמים - כפר שחבריו מחופשים יום עבודה. יש כפר רחב מידות עם מים רבים ושפע תוצרת. שפע המעורר דאגות ובעיות".

התשלום לחברים בעד התוצרת ששווקה בתשי"ב הגיע לסכום קרוב למיליון וחצי מיליון ל"י; כמעט כפליים לעומת השנה הקודמת. יש עליה בכמויות בכל ענפי התוצרת. במיוחד בענף הירקות. ההשקעות היסודיות הנוספות הגיעו לסכום הקרוב לשלש מאות אלף ל"י. מחציתו בפיתוח משק המים. בעוד שבמשקי הותיקים תופס, בצד הפרדס, הלול והרפת ענף הירקות מקום נכבד ביותר, הרי במשקי ההרחבה תופס ענף הירקות מקום עיקרי. כל עוד השוק קלט את כל התוצרת, לא התחשבו החברים בהוצאות והמשיכו בהשקעותיהם הגדולות בענף זה. עקב מחירי היבול הירודים בגלל שפע הירקות, מתעוררות בעיות רבות, - כיצד להמשיך בענף זה, שגם יבטיח שכר ום עבודה הוגן. נוכח צמצום האשראי המחמיר והולך, אי - יציבות במחירי היביל ויוקר של צרכי המשק, לוחצים מוסדות הכפר על ההכרה בהפסקת השקעות ולצמצום באשראי למשקים. כל המחשבה נתונה למאמצים להקטנת חובות החברים. כל המרץ צריך להיות מסור, לדעת החברים, להשגת יבולים מכסימליים מכל דונם, מכל פרה ותרנגולת. המסקנה הכללית: פריון גדול של היבול ואיכות מעולה ולא כמות הדינאמים הזרועים.
המשותף לשניהם הותיקים והחדשים היא זעקתם המרה כלפי "תנובה". שניהם, הותיק והחדש, אינם יכולים להבין מדוע הם מקבלים מחירים כה נמוכים בעד יבוליהם, בעוד שבשוק, על אף השפע הרב, מכירה של אותה תוצרת גבוהה בהרבה.
"כיצד יכול הסוחר הפרטי, הבא למושב בגניבה בלילה, לשלם לחבר שאינו שומר על טהרת השיווק המשותף - מחיר העולה בהרבה על המחיר שאנו מקבלים?".
מכאן התופעות החמורות, העומדות בסתירה גמורה וגלויה למאמצי היצירה הכלכלית והחברתית. והן גוררות אחריהן צורות חיים נפסדות וקשיים חברתיים.