יהודה רוזן נולד ב-09/09/1922 בעיר פשמישל שבחבל גליציה שבפולין. בן בכור ואח לארבע. 

מרים (מרגוט) רוזן לבית הנדלר, בת יחידה להוריה. נולדה ב24/05/1925 במנהיים, גרמניה. "הייתי עד שנת 1941 בגרמניה. אחרי זה הייתי במחנה "קמפ דה נו" (Camp de Noe) בצרפת. בשנת 1943 ברחתי לשוויץ, איתי הבאתי ילד בגיל ארבע מצרפת. טפלתי בו בבית התינוקות בצרפת והוא אומץ בארץ על ידי משפחה בקבוצת השרון".

בתום מלחמת העולם השניה, לאחר החלמה קצרה, התארגן יהודה רוזן עם חברי גרעין העלייה מבלגיה(הגרעין הבלגי) דרך צרפת עם האוניה האנגלית מָטָרוֹאה שהייתה האונייה הראשונה אחרי מלחמת העולם השנייה שהביאה עולים, ניצולי שואה, לארץ ישראל. על אוניה זו היתה גם מרים, שהשגיחה בילד היתום ולקחה אותו איתה מצרפת לעליה לארץ ישראל.

יהודה השתייך לקבוצת השרון, ואחד מחבריו הטובים אריה היה נשוי לבחורה בשם שרה,  וזו היתה לחברה טובה של מרגוט, ובשמה העברי בישראל- מרים.

"בהגיענו למרסיי,  ראיתי את שרה מתחבקת בחיבה ובהתלהבות עם בחורה צעירה ומצודדת". סיפר  יהודה. "היא משכה את תשומת לבי, והתעניינתי לדעת מי היא. "זו חברתי הטובה ביותר. הכרתי אותה בשוויץ. שמה מרגוט", ענתה לי שרה.
מרגוט מצאה חן בעיניי מהרגע הראשון. התאהבתי בה במבט ראשון. משכו אותי מבט עיניה היפות, וביקשתי משרה לערוך היכרות בינינו. מאז לא נפרדנו".

בראש השנה 1945 דרכו יהודה ומרים על אדמת ארץ ישראל, ובעיצומה של מלחמת השחרור הקימו משפחה.

במרץ 1948, מיסדו הזוג את הקשר ביניהם, ועמדו תחת חופה במרפסת ביתו של רב  המושבה חדרה. בלי צלם, בלי תזמורת, מלווים בשני חברים שהיו העדים לטקס.

לאחר חיפוש ונדודים בישובים שונים, עמק יזראל, חדרה ובית שאן - החליטו הזוג ובתם נורית להתיישב בבני דרור.

בשנת 1951 , השתקעו משפחת רוזן במושב השיתופי בני-דרור, ונעשו בו חברים מן המניין.

שולי (יהושע), נולד ב- 1952 , ויעל ב-1958 .

במושב התנהלו חיי הזוג סביב העבודה החקלאית, גידול הילדים, תרומה לקהילה וחיים חברתיים.
מרים עבדה תחילה בענפי המשק (ברפת, במשתלת הפרחים ועוד), ולימים שימשה אחות  במרפאה במשק והעניקה לתושבים גם שירותי "טיפת חלב". בתוקף תפקידה, נמנתה עם הצוות לענייני חירום בעתות מלחמה, ותמיד פעלה באחריות, במסירות ובקור רוח. יהודה היה פרדסן, השתתף בועדות הרבות ובחינוך ובהמשך, לדבריו, נהנה  מתפקידים מרכזיים.

"הגשמתי את הלא יאומן. אני, המוזלמן, שכמעט איבד את חייו בתופת, נשוי וחובק בת.  ניצחתי את הצוררים, הקמתי משפחה. הייתה זאת נקמתי המתוקה בהם. הם רצו  להשמיד כל זכר של משפחתי, אבל בקרב הזה ידי הייתה על העליונה".