ענפי המושב

אולי תופתעו לשמוע שהמשתלה המפורסמת שלנו שמוכרת כמומחית בעצי הדר - היתה בעבר חלוצה כמשתלת פרחים ומובילה ביצוא. לפי כספרו של אריה חצרוני 'בצבת הקיום', הראשונה שיזמה והקימה את ענף גידול פרחים בבני-דרור היתה מרים ציבולסקי - זלאטקס, אשר שתלה שטח של סיפנים, הצליחה בגידולם, אך קונה לא היה להם. המירה אותם בבצלים, וגם להם לא היה שוק. ואם נמצא סוחר אחד שהסכים לקנותם בזיל הזול - קשה היה לקבל ממנו אפילו חלק מתמורתם. רבת פעלים היתה מרים - כל העצים במשק ליד הבתים, אילני סרק ועצי פרי - ידיה שתלו.

החברים לחמו בלשכת העבודה ליום עבודה עד שמצאו דרכם ל"מטעי ישראל". שם היה טרקטור קטרפילר על שרשראות, ישן נושן שעל פי רוב לא היה מסוגל לעבודה, כשהיו זקוקים לו. נתנו לחברינו לעבוד בטרקטור זה.

בידי המומחים שלנו חידש הטרקטור את נעוריו ועבד כדבעי, וככה נתקבלו לעבודה קבועה. רבים נרשמו ללמוד מקצוע והממשלה האנגלית שילמה בעד כל איש, במשך שישה חודשים, שש לא"י לחודש.

מפעל חקלאי בעל ממדים התפתח אצלנו ע"י שני שותפים, שחיפשו אדמה למפעלם: זאב פינקלשטיין מוותיקי המתיישבים בכפר חירות, כבן חמישים ומעלה, ואליק אלפרוביץ, בן גיסי (של אריה חצרוני), יליד המושב, בחור צעיר ושקט, כבן עשרים ושלוש, עשו שותפות אתנו לגידול שתילי הדרים וברושים. פליאה היא כיצד התחברו שני אנשים כה רחוקים באופיים פינקלשטין, בעל אופי נוקשה, בחר לו לשותף צעיר שתקן וביישן, שתמימות נעורים עדיין נסוכה על פניו.

שלוש שנים עבדו השניים בשותפות אתנו עד שנתפרדה החבילה, לא חסרו מחרחרי ריב. גם בין חברי בני-דרור...

שיא ההכנסות היה בשלוש השנים הראשונות. הסוכנות התקשרה אתנו על כמויות גדולות של שתילי הדרים וברושים. האיכרים קינאו בנו ורבים מהם שתלו משתלות הדרים. בינתיים פחתה נטיעת פרדסים חדשים. אנחנו עקרנו והשמדנו באותה שנה למעלה ממאה אלף שתילים, על חשבון הסוכנות, לפי החוזה שהיה בינינו.

האיכרים הפסידו מכיסם, ביניהם גם בני משה, שעקר כעשרת אלפים שתילים, במפעל שתילי ההדרים שלנו, הנחשב עד היום לאחת המשתלות הגדולות והמהימנות בארץ, לפי המצאתו של פינקלשטיין שותלים אנו את השתילים בשקיות ניילון, המפעל הראשון "הוליד" עוד מפעל, ביזמתו של פינקלשטיין - משתלת ורדים.

שלחנו מהם גם לשויצריה. בשנה הראשונה הכניס המפעל 18 אלף דולר מחו"ל, בשנה השניה 60 אלף דולר. בשנים האחרונות סבל מפעל הוורדים הפסדים ניכרים ולבסוף חוסל.

בשנת 1960 הוקמה המשתלה בניצוחו של שמחה רוזן בדיוק היכן שהמשתלה בדיוק כפי שמכירים היום.